סוסיא, דרום הר חברון
ביקרנו היום שני תושבים בסוסיא. שניהם גורשו מהכפר המקורי.
ע’ אדם מבוגר, ישן בלילות ביטא, מגיע לאדמות שלו כל יום אחרי תפילת הבוקר, ונשאר שם עד תפילת הערב. באדמות יש לו זיתים ושקדים. הוא נטע כמה נטיעות חדשות של זיתים ושקדים, ואותן צריך להשקות. יש לו מיכל מים בחלקה. המכל עצמו עולה כ- 600 ₪, והוא ממלא בו מים ממשאית. המים משמשים להשקיית הנטיעות החדשות, ולו עצמו לשתייה ולהכנת תה במהלך היום. בשבוע שעבר, לאחר מילוי המכל, היו יומיים של גשם שבהם לא הגיע לחלקה. כשחזר לחלקה גילה את המכל ללא מים, ומחורר חורים עגולים רבים, שנראים שנקדחו במקדחה. הוא יודע שהמתנחלים מסוסיא נוהגים לעבור בחלקה שלו בטיולים שלהם בדרך בין ההתנחלות לבין האתר הארכיאולוגי. מניח שהם עשו זאת תוך כדי טיול… כעת אובד עצות, ולא יודע איך ישקה את הנטיעות.

ע’ (אחר, לא אותו ע’) ואשתו. גרים בחלקה שלהם מאז גורשו מהכפר המקורי. החלקה מקסימה: יש בה פרחי נוי בתוך צמיגים, כדים וארגזים, שעורה, זיתים שקדים (בעל, אילו היו מושקים יכלו לגדל יותר), כמה חיות משק, וכמובן צמחי בר.
ישבנו מתחת לסככת צל, ודיברנו. הוא תיאר בפנינו את הסאגה המשפטית הבלתי נגמרת מאז גורשו מהכפר המקורי (1989?). המבנים כולם תמיד בסכנת הריסה, כולל מלונת הכלב, כולל סככה לתרנגולות ויונים. לאחרונה דרשו ממנו להרוס אותה, או שיבואו להרוס, ויחייבו אותו ב- 10 אלפים ₪ בגין ההריסה. הגישו מספר תכניות למינהל האזרחי, אבל התכניות נפסלות בטענות שונות, בשל כללים שלא ניתן לעמוד בהם, מרחק של חיות המשק 300 מ’ מהכביש אבל גם מרחק מסוים מהבתים, באופן שלא ניתן להכליל הכול בתוך החלקה. הלכו לבג”ץ, בג”ץ הכיר בבעלות שלו, אבל גם בסמכות משרד הביטחון על התכנון. מאז נכנס ליברמן למשרד, התכניות שהיו במו”מ נזרקו, ולא יאושרו. עם זאת דחו מעט את ההריסות. במקום להרוס 40% מהמבנים כעת, כפי שהתכוונו, יהרסו עכשיו 7 מבנים, ועל האחרים ידונו מחדש בהמשך (כלומר עדיין מאוימים). האלוף פולי מרדכי אמר לו שהם יכולים לבקש זכויות מסוימות, אך שלא ינסו להשוות עצמם לישראלים. נציגי הרשות הפלסטינים מגיעים לבקר, אך אין בסמכותם לעשות דבר, שכן מדובר בשטח סי בשליטה ישראלית. השווינו גם כמה אנחנו משלמות על מים, וכמה הם, ואכן אין מה להשוות – הם משלמים יותר מפי 10 על כמות קטנה בהרבה. כל קוב עולה לו 35 ₪, ומספיק ליום-יומיים לצרכי המשפחה וחיות המשק.
יש מתנחלת שגרה במבנה, כנראה טרומי, בקצה ההתנחלות סוסיא (שכל הזמן מתרחבת ומתקרבת), שהגיעה אליהם ואיימה עליהם עם אקדח. החיילים לקחו אותה, אבל לא עשו דבר מעבר לכך. בכל יום חמישי, בעת החלפות החיילים, המשמרת הנכנסת מקבלת סיור והוראות מרבש”ץ ההתנחלות ולא ממפקד הצבאי!
ע’ מרבה לארח קבוצות של פעילים ישראלים, ומנסה להבין מכולם איך אפשר לפתור את בעיותיהם ולקדם את השלום. מוטרד מאוד מכך שצעירים ישראלים לא מכירים את המצב בשטח, ורק מקבלים, בדרכים רבות, את המסר שהפלסטינים הם טרוריסטים. במיוחד הזכיר את השלטים האדומים הגדולים שמזהירים ישראלים מכניסה לשטח איי, שבו נשקפת להם סכנה. מדגיש שעל ביטחונו אין מי ששומר, ואין לו אל מי לפנות. גם חושש מאוד לביטחונו של בנו. הוא מחזיק את הטלפון פתוח יום-יום בשיחה עם הנהג בדרך של בנו לביה”ס, וחוזר ומזהיר את בנו לא לעזוב את חצר ביה”ס. הוא בטוח שניתן לפתור את הסכסוך בכמה דקות של שיחה על כוס מים, על-פי העיקרון שמי שדואג לביטחונו ולזכויותיו של האחר, יוכל לחיות גם הוא בביטחון. לא מאמין שפתרון כזה ימומש שנים הקרובות. אולי עוד אלפי שנים… מודה שלפעמים כאשר מדבר עם קבוצות, הוא מתקומם ומתרגש וקולו עולה… הישראלים ושאר העולם עסוקים באיומים ובסכסוכים רחוקים, והמצב אצלם מידרדר.
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
Daphna JungMar-16-2025סימיא: פרחאן ואשתו בביתם
-
סוסיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים. עודכן אפריל 2021, ענת ט.
-