ירושלים פקקים סביב לה

הגענו לגבעה הצרפתית ב-7:15 מוכנות לסיבוב צפייה מקיף בצפון ירושלים עם חנה ונטע. נטע הייתה בצוות המיתולוגי של סיורי מחסוםווטש מובלעות ירושלים עם עיינה, מיכאלה, ודניאלה (מתגעגעים…). היא לא הייתה כאן מאז נפסקו הסיורים ב-2012 (בגלל המלצת אנשי הקשר הפלסטינים). היא הביאה בוכטה של מפות טובות, ומתברר שרוב המחסומים נשארו במקומם והמובלעות של ביר נבאללה וכפרי בידו מבודדות כאז גם היום.

לרוע המזל, הנהג המחליף שלנו איחר והחלטנו לנסוע לפגוש אותו במחסום הזיתים. עשינו “קיצור” דרך עיסאוויה, אבל פקקים מהגבעה הצרפתית לכל אורך הכביש המרכזי של עיסאוויה בואכה כביש 1 הפכו את הקיצור לאיטי מאוד. כבישי הכפר צרים ומלאי מהמורות , וכל הדרכים לירושלים ולכביש 1 למעלה אדומים עמוסות בשעה זו של יציאה לבתי הספר ולעבודה. לא הייתה כל נוכחות של כוחות ביטחון בעיסאוויה, אבל גם לא נראה שום סימן להתקדמות מעשית בתוכנית המתאר החדשה שאושרה בוועדה המקומית. היא הוכרזה לפני כשנה וכוללת אישור בדיעבד של רבים מהבתים שנבנו ללא היתרים וכן התחדשות עירונית. ראו כאן

נסיעה לביר נבאללה דרך כביש אפרטהייד 437, העיירה חזמה, ג’בע, קלנדיה, כפר עקב ואפילו מעבר בשכונת מאסיון למקורבי הרשות

 נסענו דרך מחסום א-זעיים/ ענתות (סגור בשישי שבת לפי הוראות המתנחלים) וכביש האפרטהייד 4370 המוביל את הפלסטינים לענאתה בנפרד, ואת המכוניות הישראליות לצומת ענתות. חנה ונטע שמחו לראות שמחסום ג’בע כבר אינו מאויש (בדרך כלל), ונתניה ואני התפלאנו לראות כמה התקדם שדרוג כביש  437 בין התנחלות אדם לנווה יעקב וגבעת זאב – העבודות עליו החלו לפני כחודשיים. המשכנו למחסום קלנדיה, שם נמשך פרוייקט שיקוע מעבר קלנדיה לכלי רכב ישראליים כדי לקצר את דרכם לירושלים ולתל אביב. מכאן קצת התברברנו והמשכנו מכפר עקב לכיוון שכונת מאסיון שבה – סיפר לנו הנהג – שוכנות משפחות מקורבי הרשות הפלסטינית. אכן שכונת וילות יפה ומטופחת. מיהרנו לפגישה שקבענו בביר נבאללה עם מ’, כדי לשמוע מה המצב במובלעות ירושלים.

נפגשנו עם מ’, מכר ותיק של נטע עפרוני וצוות הסיורים בירושלים, מהנדס תשתיות עירוניות ובקי בכל המתרחש במובלעות צפון ירושלים. מ’ איש מקסים, ידען ורהוט מאוד. דיבר אנגלית. הוא חיכה לנו בסוף הדרך שחיברה בין ביר נבאללה וכפרי צפון ירושלים לבין א-ראם, בית חנינא וכל הכבישים ממזרח לירושלים.  ” זו הדרך שהייתי נוסע בה ללמוד בא-רם, זה היה החיבור וציר החיים שלנו, כל הכפרים והעיירות מצפון מזרח לירושלים. היינו אזור אחד.”  הדרך הראשית הזאת חסומה מ-2003 בחומת ההפרדה והסביבה מוזנחת ונטושה.

מ’ מספר שביר נבאללה הייתה שכונה משגשגת – היו בה בתי חרושת, אולמי אירועים, בתי קפה, חנויות יפות – וגרו בה תושבים רבים. מאז שהוקפה בחומת ההפרדה ב-2003 עם יציאה צרה אחת מתחת לכביש 443 ,המובילה לרמאללה ולקלנדיה דרך כפר עקב ומחנה הפליטים קלנדיה, אין קשר בין אזור א-ראם, בית חנינא וירושלים לבין ביר נבאללה.  ערך דירה להשכרה ירד מ-700$ לחודש ל-100$ לחודש. החנויות סגורות, בתי החרושת ננטשו ואולמות האירועים ריקים. גם בניינים רבים עומדים ריקים. לא באים לגור פה. כדי לנסוע לירושלים, לא-ראם, ליריחו, לעזרייה, לדרום הגדה – צריך לנסוע עד מחסום קלנדיה מצוידים באישורי כניסה מיוחדים. כך גם נוצרו פקקים גדולים בכבישים המובילים לקלנדיה.

מ’ הוא בן המקום ומתגורר בבית דוקו. בית דוקו הוא אחד מהכפרים במובלעת השנייה הקרויה על שם הכפר בידו וכוללת 7 כפרים. גם היא אינה מחוברת לירושלים ולביר נבאללה, אלא בכביש שקוע מתחת לכביש של גבעת זאב 436 המוביל מרמות לגבעת זאב ול-443. במובלעת זו גרים כ-30,000 אנשים. רובם אינם עובדים בירושלים, וגם אדמותיהם החקלאיות שלא הופקעו להתנחלויות באזור נותרו מעבר לחומת ההפרדה. “הבוקר, כשנסעתי אליכם לפגישה, ראיתי כ-200 איש מחכים ליד המחסום החקלאי בבית איג’זא. כולם יוצאים למסוק עם כלי עבודה, בהמות ובני משפחה , שקיבלו אישורים לכמה ימי עבודה. המחסום נפתח ב-8 בבוקר וב-16:00. כמובן עוברים בו רק עם היתרים מיוחדים. החקלאים תקועים שם במשך שעות, ובשנה שעברה, למשל, נפל אדם מעץ במסיק ונפצע והאמבולנס לא הגיע.”

בשתי המובלעות הללו שטח B כולל רק את השטח שהיה בנוי עד שנחתם הסכם אוסלו. השאר נחשב שטח C, ולכן אסור לבנות בו בכלל. אין פלא שאנשים בונים בכל זאת בתים המקבלים צווי הריסה – ב-30 השנים שחלפו מהסכם אוסלו הוכפלה אוכלוסיית האזור.  

מקרה מיוחד הוא הכפר הקטן נבי סמואל. הכפר הזה מוגדר כשטח מרחב התפר בבעלות ישראלית מלאה.  כל המתגוררים בו מוגדרים פלסטינים שאינם זכאים לצאת מביתם ללא אישור ייעודי מיוחד. הם כמובן גם לא יכולים להניח לבנה אחת או לשתול פרח. מ’ מספר שהתושבים רצו לטפל בתאורת הרחוב ולא אישרו להם, רצו לבנות מדרכה ולא קיבלו היתר. גם האדמות החקלאיות שלהם אינן נגישות וחלקן אף הוכרזו כגן לאומי .

סיכמנו עם מ’ להמשיך את הקשר שנותק, ולנסות לדווח על ההתפתחויות באזור המובלעות. תמונות מהפגישה מצורפות.   נטע עפרוני צילמה קטעי וידאו, ובהמשך נשלח לרשת.

חזרנו למחסום הזיתים לאסוף את המכונית ולנסוע להפגנה מול בית המשפט העליון לפני הדיון בגירוש תושבי בטן אל הווא שבסילוואן. לא היה קהל רב.