הגעתי לכפר קדום ב 11:00 לפגישה עם ראש הכפר – סאכֶּר, במטרה לבחון האם להכניס את קדום למסלול חדש של סיורים: “סיור למתקדמים”, וזאת במענה לבקשה של מסיירים ישראלים שלא הסתפקו בסיור ה”קלאסי” שלנו, ובקשו סיור עם “יותר פגישות עם פלסטינים”. גם בצד הפלסטיני יש כמיהה למפגשים, רוצים להרגיש “שיש אנשים שרוצים לשמוע אותנו”. הם חשים בידוד, חוסר אונים ואי אפשרות לפרוץ החוצה.

מבחינת מחסום watch – פרסום עוולות הכיבוש בהתרכזות בכפר אחד המעיד על רבים.

נפגשנו בבלדייה וזה מה שלמדתי מפי סאכֶּר ראש הכפר:

לדבריו הכפר קדום קיים כ 4.000 שנה, על כך מעידים הגזעים של עצי הזית שלהם.  פרנסתם מהזיתים ומחקלאות. (הנוף ההררי מכוסה עצי זית. פה ושם כתמי ירק חקלאי).עיר המחוז של קדום הייתה שכם עד 1994, ומאז עבר הכפר לעיר המחוז קלקיליה.

בכפר 4.000 נפשות. להם 22.000 דונם, מהם 11.000 – שטח C. הגישה לאדמות בשטח C דורשת תיאום עם הצבא (ומה זה אומר  אנחנו יודעות).

התנחלות קדומים נוסדה ב 1975 על אדמות הכפר קדום, ומאז התרחבה ל 5 “קדומימים” – מרכז, מזרח וכיו”ב. קדומים מפרידה בין הכפר לאדמותיו ולגישה אל הכביש הראשי.

הכביש שחיבר את קדום אל כביש 55 נסגר עבורם ב 2003. וכך, במקום להגיע מקדוּם אל ג’ית – מרחק של  קילומטר וחצי – ב פחות מ 10 דקות, עכשיו המרחק הוא 12 ק”מ (דרך ח’גה  ופונדוק ). מאז 2004 הם מגישים בקשות שיפתחו להם את הדרך לכביש 55 ואינם נענים. (לעומתם הדרך לבית דג’אן נפתחה, וראמין קיבלה אישור על פתיחת דרכה). 

אנשי הכפר מפגינים מאז יולי 2011 ועד היום הזה כל יום ששי נגד סגירת הכביש ונגד גזילת אדמותיהם. הם צועדים עד קצה הכפר, ושם עוצרים. הצבא מגיע ומטיל רימוני גז – לא רק לעבר המפגינים אלא גם אל תוך הבתים. ולא כלפי מעלה כשהגז יורד למטה, אלא ישירות לתוך הקהל. ועוד: מזרימים מים עם חומר חימי מסריח מאד, שנשאר ימים אחדים לאחר ההפגנה, עד ההפגנה הבאה.ביום ששי האחרון היו בהפגנה עימותים קשים במיוחד: כלבים נשלחו לעבר המפגינים, ושני מפגינים ננשכו קשות. הנפגעים לא נשלחו לבי”ח, אלא נשלחו למעצר, בו הם שוהים עד היום (יום שני).   20 איש נפגעו קשות מהגז, ו 3 – מפגיעות ישירות של הרימונים.

ראינו בית שחלונותיו מנופצים. והֵרַחנו את הריח החריף שנשאר מלפני שלושה ימים.

ראינו בית חדש יפהפה שתושביו עזבו אותו בגלל הריח הבלתי נסבל ש”התנחל” בו.

בהתנחלות קדומים, בראש ההר, ניצב מגדל ובו מצלמה הסוקרת את השטח מכל עבריו. ברגע שמישהו מתקרב לנקודה של קצה הכפר – מיד יש היערכות צבאית.

הגענו למקום שבו ההפגנה נעצרת. סאכר סיפר שאילו באנו למקום זה לפני שבועיים – מיד היו מופיעים חיילים לגרש אותנו. אלא שעכשיו תקופת החריש במטעי הזיתים ויש  אישור כולל לעבור את ה”גבול” אל שטח C. אמנם רואים אותנו מהמגדל אבל לא מגַרשים.

כמעט כל ערב נכנסים חיילים לכפר – מאז תחילת ההפגנות ביולי 2011 – ומפגינים נוכחות.פעמיים בשבוע, בכניסה לכפר, הצבא יוצר מחסום ומזמין משטרה “לבדוק” רכבים. הבדיקה מניבה קנסות כבדים כמעט לכל רכב. 

מים: משנת 1983 הכפר מקבל מים מ”מקורות”, 15 קוב לשעה (ל4000 איש). המים מגיעים ישר אל רשת הצינורות של הכפר. אין להם מגדל מים. כלומר – ישר לבתים. הצנרת יְשָנָה ויש בה נזילות שדורשות סתימה מיידית. לַרָשוּת אין כסף לבניית מערכת צינורות חדשה. יש בנוגע לכך סיפורים מעניינים, שלא אפרטם.

בשיחת סיכום, אמר סאכר שאנשי הכפר מעוניינים מאד בביקורים של ישראלים.ישמחו לארח את חברות מחסוםwatch, שתכֵּרנה את המקום, את האנשים ואת הבעיות, ו… שיהיה מי שיקשיב להם ויעביר את הדברים החוצה. 

                                                *                                    *                                  *

המשכתי לכפר ג’יוס.

באתי לכפר לבקשתו של נעים להשתתף איתו באירוח של קבוצה מקנדה שבאה אליו באמצעות יובל רוט. נעים ארח אותם בביתו, הראה להם את הגדר, והסביר את המשתמע ממנה.

ואילו אני, סיפרתי על מחסוםwatch ועל מה שאנחנו עושות. וכן על הסיורים שלנו.

הם מאד התעניינו, הביעו רצון לשמור על קשר, והבטיחו להמליץ על סיורינו.