במיניבוס 15 נשים וגבר אחד, התוכנית מלאה ואנו מספיקים את חלקה

תקופה ארוכה לא ביקרתי באזור וכמו אורחת לרגע “הפגמים” קפצו וזעקו מהתמונה. הפגמים הן אותן עוולות והתאכזרויות של מניעת מים, הריסת אוהל ומחסה, מניעת גישה לשטחי החקלאות, לביהס, לשטחי מרעה, פלישות  הצבא בחצי הלילה, ההפחדות…יחס אכזרי של רכזי הביטחון בהתנחלויות (רבש”צים), ועוד ועוד…

1.ח’אלת מכחול  ב’, ששמח לקראתנו, לוקח אותנו ומראה לנו בהתרגשות את קו הרכס: תהלוכה כמו בסרט של  פליני, 40 פרות רועות בלווית  מתנחלים. אלה  הקימו להם מאחז חדש בשלושת הימים האחרונים בשמורת הטבע עין זוק. הם מאיימים על רעיית העדר שלו בהר, הרגו כלב עם טרקטורון, מפחידים באלימות. ב’ דואג ממה שעוד צפוי לו מהם. לדבריו הצבא חסם אתמול את גיא וחבריו מתאעיוש ואיפשר את הקמת המאחז. בעין חילווה, גם עליהם מאיימת הנוכחות החדשה של היהודים, סיפרו שהחיילים ישבו איתם לשתות יחד.

2. עין זוק שמורת טבע מוכרזת. טיפסנו במעלה הרכס בשטחי השמורה כדי לראות את המאחז: טנדר עם גרר, מכונית וטרקטור חונים בשטח, מכלאה לבעלי חיים (פרות? סוסים?) בנויה מצינורות ובה סוס צעיר. לצידה אוהל מטיילים, אוהל נוסף ונער מסולסל פיאות ניצב שם. ממול עולים עוד 3 מתנחלים. אנו מסתלקות לפני שהתמונות יוחרמו…

3. כפר עקבה סאמי, ראש הכפר (נכה מגיל 16, מאש מחיילי צה”ל), מקבל את פנינו בכיסא גלגלים. הוא גאה להראות לנו את הכפר בן 300 התושבים. גן ורדים במרכזו וסביבו מגרש משחקים וגני ילדים, ספרייה בת 5000 ספרים ומפעל קואופרטיבי לרווחת הכפר המייצר גבינות לבנה, חליטות תה, דבש. הנקיון והאחזקה הטובה שולטים בכל.
לאחר ההסברים המרוממים סמי מספר על הריסת הבתים של הזוגות הצעירים שנבנים בתחום הכפר המצוי בשטח C.  בכאב עמוק הוא מספר לנו שהשבוע, בפעם הראשונה, חיילים פלשו לכל הבתים באמצע הלילה והפחידו את הילדים. זה קרה בשבת 1/1/17 ויומיים אחר כך ביום שלישי. הוא נשמע מזועזע ורצה שנרעיש ונשפיע איפה שאפשר, למניעת הישנות התנהלות כזאת. החיילים טענו שמחפשים ילדים גנבים…

4. עין חילווה שיחה עם מ’, שמרחיב בסיפורים על הילדים הרועים, בגילאי  5, 12, על התנכלויות אכזריות, החרמות בעלי חיים, פגיעות גופניות בידי הרבש”צים מההתנחלויות הסמוכות, על נפלי תחמושת בשטחי המרעה, המשמשים כשטחי אימון לצבא, שגורמים לפגיעות ולאבידות בקרב הרועים. מ’ סיפר על מאחז נוסף שהוקם אתמול בסמוך להם.

5. חומסה במאהל של מ’, מעל מחסום חמרה, אכלנו ארוחת צהרים נפלאה בשעת ערב כבר.. שמענו שוב על בעיות המים ועל הריסות ביתו באופן חוזר ונשנה. אתמול, ביום שישי, סגרו את המחסום לכמה שעות בבוקר. איש לא הבין על מה ולמה. למה שיחלקו מידע לפלסטינים. מהו זמן עבורם? בבואנו בבוקר עמדה משטרה צבאית וביקשה תעודות מנהגים שיצאו לכיוון הבקעה. לאחר זמן מה הסתלקו.

סיפורי העוולות שסופרו לנו, שלא אפרוס כאן, ומראה העיניים זעזעו אותנו על שום חומרתם ועל שום אי היכולת להגיע למשפט צדק, גם אם כבר הוגשה תלונה. החביבות והחום בהם התקבלנו היו בסתירה חריפה למה שהרגשנו: בושה וזעזוע .
יש לציין שרינה הדריכה מתוך היכרות אישית עם השטח ועם האנשים. והסיור, שהתבסס על קשריה עם האנשים והמפגש שלנו עם חלקם – הצליח לרתק, להקסים ולגעת בכולנו.