9.00-14.00

אורחים: שחר, פועה ואריה

יום מייאש במיוחד

 מעבר מיתר
הצד הפלשתיני בשעה זאת ריק מאנשים למעט רוכלים ואנשים שמנועים מלהיכנס לישראל שלא ברור למה ממשיכים להגיע.
לכלוך רב ואשפה זרוקה בכל מקום.
מייד בהגיענו באים אנשים מוכרים עם מכתבי מניעה מהמשטרה ומנועי שב"כ ומבקשים את עזרתנו. שוב שיחות הסבר לסילביה שתנסה לעזור אם ישלחו את כל המסמכים הרלבנטים. שוב הפניה לחיה אופק ושוב הידיעה שאולי לבודדים נצליח לעזור במשהו.

כביש 317

החלטנו לבקר תחילה בשני מקומות עצןבים ומייאשים: הראשון, אנשים  הגרים ליד התנחלות סוסיא והשני, אנשי ביר אל עיד-למרגלות חוות הבודדים של יעקב טליה וההתנחלות הבלתי חוקית מצפה יאיר.

סוסיא
ליד ההתנחלות המטופחת והמשגשגת מפוזרים אהלים וסוכות ובהם אנשים שמחזיקים מסמכי בעלות על הקרקעות מימי התורכים. אנשי המנהל האזרחי יודעים על כך ומתעלמים. הם מאפשרים למתנחלים להתעמר להציק ולמנוע מהם רעיה חריש נטיעה וכו'.
ישבנו בצל אהלם. הנשים מחייכות ומגישות תה ממים שנמזגו מאחד הג'ריקנים שבהם נאגרים קצת מים. "בעל הבית" בעברית מצוינת שרכש ב-25 שנות עבודה בישראל, מספר בפעם המי יודע כמה על חיכוכים שיש לו עם המתנחלים ועל המשטרה והצבא שבאים תמיד אחרי שהמתנחלים כבר חרשו (באחת בלילה) ועושים "כאילו" פעולת הפרדה והרגעה. ישראבלוף לתפארת מדינת ישראל.
"תראו את כבלי החשמל", הוא אומר לנו. "תראו את צינורות המים, הכל עובר על ידי ולי אסור לגעת, אסור לי לקבל. לא חשמל ולא מים."
(בתמונה התחתונה: סוסיא באהלים ובמשכנות מתנחלים)
על יד כרמי זיתים וחממות נטועים קצת עצי שקד וגפנים, "דיר" קטן של עיזים ובו גם תרנגולות, ארנבות ויונים, כולם מכונסים, מעולפים מהחום.  כל "בתי המגורים" נראים אותו דבר, אותו גודל, לאדם ולחיה.שם התקינו להם אנשי קבוצת הכפרים ועוד ארגונים מהעולם את השבשבות והתאים הפוטו אלקטרים ליצירת חשמל מהרוח והשמש. עמודי המתח העוברים באדמתם מספקים חשמל רק "לאדוני הארץ" . הם "שקופים". לפתע מגיעים רכבי משטרה וצבא. איש שיחנו מתנצל ורץ לדבר איתם. "הם הגיעו כי הזעקתי אותם" הוא אומר  "אתמול שוב תקפו אותנו וניסו לגרשנו".   נראה שנוכחותנו יכולה להפריע. אנחנו הולכים. 

ביר אל עיד
בעמק המשתרע בין מצפה יאיר (מאחז בלתי חוקי) ובין חוות הבודדים של יעקב טליה מפוזרים באוהלים כ-90 בני  אדם. לדבריהם, הרשו להם לחיות שם רק במערות. שום אוהל או צריף אסור לבנות. אבל המערות קטנות ולא מתאימות למגורי אדם, אז הם בנו מיריעות מעין אוהלים.  משנת 2009 עד אתמול היו להם 17 התרעות. עניינם היה בטיפול עורכי דין בעזרת רבנים לזכויות אדם. המנהל האזרחי, ביודעו שבית המשפט ישלח צו האוסר הריסה עד להחלטתו, הקדימו ביום ואתמול באו שופלים, בולדוזרים חיילים ואזרחים, הרסו את המבנים לקחו את כל מה ששווה משהו. ראינו את צו המניעה, הוא הגיע כמה שעות באיחור….   הצלב האדום הגיע, סיפק להם אוהלים לבנים ודקים, מזרונים, מים וכו'. זהו, המאהל עומד שוב . לדבריהם, האוהלים לא מתאימים למזג האוויר ולצרכים שלהם. נקווה שיצליחו לקבל את רכושם בחזרה. רשימת הדברים שנלקחו הועברה לעורכי הדין.

אנשי המקום מספרים על התנהגותם הברוטלית של המפנים, אנשי המנהל האזרחי והצבא. ושוב אותו המראה, על הגבעה הנישאה יעקב טליה, אישתו, 4ילדיו ואמו, שבע נפשות גרות במבנים יפים, ניתן לראות את הרפת והאורווה הגדולים שלו, את צינור המים המובל אליו ועמוד החשמל. הוא, עד יוחלט אחרת,  זוכה לכל מה שאדם צריך. במצפה יאיר אותו דבר, הכל יש  להם, ואילו לשכניהם לא מגיע דבר. מארחינו שואלים: "כל זה קרה אתמול ולא דיברו על  זה בחדשות?! לא כתבו על זה בעיתון?" למה שיכתבו?! אם מישהו מהמפונים היה תוקף חיל  להגנתו, אז היו כותבים ומפרסמים. על "אלה", את מי זה מעניין?

אנחנו  מרגישות בושה גדולה וייאוש, מבטיחות שנכתוב על כך ונפרסם כפי יכולתנו. זה דרום הר חברון, שרירות ורוע לב, התנשאות ואטימות.

חברון

בכניסה  לקרית ארבע  הושלמה בנייתם של  "דרך הבנים" המפוארת ושכונת נופי ממרא. על הגבעה מימין, במצפה אביחי, שוב סימני חיים.

גם בחוות פדרמן ניכרת שוב תנועת אנשים וילדים.

עכשיו  עזבו חיילי גבעתי, דגלי חטיבת כפיר מתנופפים ברוח.

הרבה תיירים בשתי הכניסות למערת המכפלה.

ברחוב השוהדא, קבוצה גדולה של חיילים, צעירי החטיבה, יוצאים ממוזיאון תולדות יהודי חברון. הם קיבלו הסבר שיעזור להם לשרת היטב את המולדת.

אנחנו תוהות אם  מישהו מסביר להם גם למה הרחוב הפך רפאים ולמה כל החנויות בו סגורות.

בכל המחסומים הקרובים למערת המכפלה עומדים אנשי משמר הגבול. הם מעכבים קצרות ומיד משחררים. בעיקול 160, בחור עם אבטיח, שניהם נבדקים. גם לאבטיח שלום. בשאר המחסומים חיילים. הכל נראה שקט.