תמונות:
1. הגדר המתפתלת ונוגסת באדמת פלסטין כדי לתחום את ההנחלויות בצד הישראלי. תצפית על שכונה חרדית אגן האיילות בגבעת זאב.

2. בית איג’זא, הבית הכלוא בהמשך השביל. מעבר לגדר בית בהתנחלות גבעון.

3. התושבים הפלסטינים שהפכו בעל כורחם לשכניהם של התנחלות גבעון החדשה.

המקומות שאנו מסיירות בהן אינם מוכרים כמעט כלל, בפרט שסגרו עליהם מכל עבר, קרי  -מובלעות.

המסלול התחיל בכפר עקב.

קשה מאד להסביר איך הכפר הזה, השייך לשטח המוניציפאלי של ירושלים, ובכל זאת הוא מחוץ לחומת עוטף ירושלים, וכל תושביו המורשים נדרשים להיכנס לירושלים דרך מחסום קלנדיה.

אין שם שירותים מוניציפאליים של עיריית ירושלים, לא איסוף אשפה, לא בזק, לא משטרה וכד’ אבל את הארנונה לעירייה הם משלמים טבין ותקילין.

בכפר עקב התחלפה לאחרונה המועצה (כולם מתנדבים) ושם הכרנו את באסם,  סגן ראש המועצה החדש. הוא פגש אותנו במועצה והפעם גם ליווה אותנו לאורך כל המסלול.

לאיש זה יש כושר ביטוי נפלא (בעברית), וכישרון משחק מופלא. הוא מספר על קשיי הכפר ונותן דוגמאות מחייו הוא. תיאוריו, המלווים בהרבה הומור, מדגישים את האבסורד והכאב  בו חיים תושבי המקום בפרט, והפלסטינים תחת הכיבוש בכלל.  
בהמשך נכנסנו לכפר קלנדיה ,שם סיימו לפני  חודשים מספר לבנות את החומה שסוגרת עליהם מכיוון ירושלים.

ביקרנו באחד מבתי הכפר שנשאר מעבר לחומה ובעצם שייך לשטח הירושלמי. ליושבי הבית תעודות זהות ירוקות(פלסטיניות) ובכך הם שוהים בלתי חוקיים בביתם. הם פשוט כלואים בין שתי חומות.  הם פנו לעו”ד דאחלה כדי שיעזור להם לקבל תושבות ירושלמית, וכמובן הוא דורש בשביל זה הרבה כסף, והסיכויים ???? בני המשפחה פנסיונרים, מאין יקבלו עזרה כספית לתביעה המשפטית.

המפגש עם המשפחה הותיר רושם עז על כולנו.

משם המשכנו לביר נבאלא וביקרנו באולמי החתונות המפוארים העומדים היום בשממונם, להלן סרטון (בצלם).

המשך הסיור מביא אותנו לבית איג’זא, לבית הכלוא בגבול גבעון החדשה.שם פגשנו את מ’, מהנדס מים, שתמיד תמיד נכון להסביר לנו.

תצפית בדרך לכפר דוקו , על אגן האיילות – גבעת זאב, ממחישה היטב שהגדר אינה גדר ביטחונית אלא גדר להרחבת התנחלויות על חשבון האדמות הפלסטיניות.

סיימנו בפלאפל בפיתה על כביש ירושלים רמאללה, ליד כפר עקב.