06:30 – 09:30  מחסום עאנין ומחסומים אחרים בו זמנית

אנו מסיעות ילד חולה ואמו מבית חולים רמב"ם למחסום ריחן, משם ימשיכו לביתם ביעבד. בדרך אני יורדת במחסום עאנין ולאה ממשיכה עם הילד ואמו למחסום ריחן (ברטעה החדש), משקיפה במחסום וממשיכה למחסום שקד (טורה).

 אנשים עוברים בזרם איטי, כ- 2-3 דקות לאדם. הראשונים מציינים שכל אדם נבדק ונרשם על כל פרטיו ברשימת החיילים. מאז שנפתח המחסום (בשש) לא עברו יותר מ-15 תושבים. אחד החיילים נשאל למה אינם מצוידים מראש ברשימת בעלי ההיתר החקלאי לצורך היעילות – לחייל לא היתה  תשובה.
תושב עאנין לבוש בחולצה עם כתובת " בית ספר אורט", נחקר מהיכן החולצה ולמה הוא לובש אותה. הוא אומר שקנה בג'נין והחייל אמר לו שלא יבוא איתה להבא.
אשה חולת סוכרת עברה אבל לבנה אין אישור והוא לא עובר איתה. היא מבקשת לחזור לביתה, בלעדיו לא תלך. רק אחרי המתנה של שלושת רבעי השעה מתירים לה החיילים לחזור לביתה.
מגיע רכב האמר, חשבנו  שהגיע צוות לתגבור, אבל לא, הם מקיימים דיון במחסום האמצעי ובינתיים כל המעבר נעצר. מגיע טנדר מהמת"ק. המחסום נראה כמו בטרם קרב,  לפחות שמונה חיילים נמצאים למטה. אבל הקצב איטי להחריד. אנו פונות למת"ק ומבקשות להעיר על הקצב. אומרים לנו שאנשי המת"ק בדרך והכל יסתדר. אנו אומרות שאנשי המת"ק כבר כאן וגם הבלגן.07.00  כ-100 ממתינים, אנחנו לא רואים אותם אבל הרעש מגיע עד אלינו. הכל מתנהל לאט לאט. אנשים יוצאים עם ציוד מינימלי, אינם מורשים ליותר מכך.
אשה מאום אל פאחם ממתינה ליד המחסום לבנה בן ה-8ץ הילד חוזר מחופשת חג בבית אביו בעאנין. האב מנוע מלעבור, ואין מי שיוביל את הקטן ממנו לאם. החיילים מסרבים להעבירו. כבר 20 דקות ממתינה האם ומבקשת. לאחר שידולים הם מתרצים ומאפשרים לה לגשת לקחת את הילד מהמחסום.

07.15. נאמר לנו שממתינים למטה עוד כ- 100 איש ואשה. אנשי המת"ק עזבו על כביש המערכת כך שאי אפשר היה לדבר איתם.החיילים עוצרים שני אנשים. אחד מהם, צעיר, נאזק  בידיו מאחורי גבו. שמענו גרסאות שונות לסיבת העונש. האיש משתולל, אינו נענה לחיילים צורח ומקלל, חיילים צורחים עליו בחזרה. הוא מבקש לשחרר את הלחץ מפרקי ידיו. חיילים חוששים שינסה לברוח ומסרבים.07.30 החיילים אומרים שעד כה ( שעה וחצי) עברו כ-66 איש ואשה. עוד 70 ממתינים. אנו שומעות צעקות ומריבות על התור. מצלצלות למת"ק בקשר לאיטיות המעבר. עם או בלי קשר, מגיע האמר נוסף. למשך מספר דקות קצב המעבר מזורז אך מייד שוקע לשגרה האיטית. 2-3 דקות למעבר אדם. 
מגיע טרקטור, נהג ואשתו. הנהג מספר שאשתו אינה מרגישה טוב. הקיאה והתעלפה במטע, והוא עכשיו מבקש לחזור לביתו. חייל שהגיע בהאמר האחרון אומר בקול עוין : שיחזרו בשלוש (זמן פתיחת נשערים אחה"צ). אני מבקשת לדבר עם המפקד, לאחר שאני חוצה את הקו האסור על מנת לעורר תשומת לב, המפקד מגיע.
"מה הם היו עושים אם היינו סוגרים כבר?" הוא שואל.
"היו מתקשרים למוקד ההומניטרי ומזעיקים אתכם."
החייל מבקש שיתקשרו אליו ויאמרו לו להעביר אותם, על דעת עצמו אינו מוכן להחליט.

8.10  לדברי היוצאים עדיין ממתינים 30 איש והמחסום התחתון עדיין פתוח. המפקד מספר שהאיש העצור נתפס עם שתי תעודות זהות מזויפות. המבוגר שנעצר ולא נאזק, חשוד כמי שמסר לו את אחת התעודות. הצעיר האזוק מתפרע ומגיע לאמצע רחבת המחסום, צורח וטוען שלא ביקש לעבור בכלל אלא לדבר עם החייל. שלושה חיילים תופסים אותו, משחררים את הלחץ מפרקי ידיו, הוא מפיל עצמו על הארץ כמתעלף, אחר  כך קם ומנסה להתנגח שוב בחיילים. חיילים מצלמים אותו. גם אותנו . 09.00 המחסום למטה נסגר. היוצאים האחרונים אומרים שסגרו את השערים מול פני הממתינים. החיילים טוענים שאלה בעלי אישורים חסרי תוקף. בינתיים בעל הטרקטור ואשתו ממתינים. אנו מנסות לזרז הליכים.
 09.30 מגיע האישור המאפשר להכניס את האשה בלבד. בן זוגה מבקש להיכנס איתה אך מסורב. הטענה שהאישור מתייחס רק אליה. אנו שוב מתקשרות לחטיבה ומסבירות. ולאחר מספר דקות גם הוא מורשה לעבור.
המחסום סגור.
חיילים ממתינים לבוא המשטרה.
 אנו עוזבות.

07.00-07.30  מחסום ריחן  (ברטעה החדש)
אחרוני הפועלים עוברים עתה, המעבר שגרתי הקצב קבוע, מספר טנדרים עמוסים ממתינים וכן מכוניות פרטיות .

07.40-08.040  מחסום שקד (טורה)
אנשים רבים עוברים לכיוון מרחב התפר, בעיקר פועלים חקלאיים עם כלי עבודה. סטודנטים ותלמידים עוברים לגדה. המכוניות לגדה רבות , הן נבדקות באיטיות, מעכבות את היציאה.