14.20 בדרכנו לבית איבא עצרנו בקלקיליה. התנועה זרמה. בכניסה לעיר היו כ 10 כלי רכב, שלא חיכו כמעט, ומיציאה מספר דומה.

14.45 עצרנו בעזון.התבקשנו לבדוק מה קורה שם לאחר הפגיעות הקשות של הצבא והמתנחלים בתושבים. (תגובת נקמה על הרג המתנחל). אך לא התעכבנו. תמי קבעה פגישה עם תושב המקום עבדולה לשעה מאוחרת יותר. נבוא שוב בדרך חזרה.

16.30 אנו עוברות בפונדוק. כמעט כל החנויות סגורות. הרחובות כמעט ריקים מאדם. מתברר שאין עוצר, אבל אנשים מפחדים מהתפרעויות כמו אלה שחוו לפני יומיים. בכניסה לכפר וביציאה עומדים רכבים צבאיים. לא ראינו את ההרס, כי הוא קרה בתוך הכפר ולא בכביש הראשי.

אנו ממשיכות לעזון. הכניסה חסומה בבלוקי בטון. מכוניות ומוניות עומדות מהצד של הכפר ומחכות (בינתיים לשוא) לפתיחת המחסום. תושבים מנסים לדחוף את הבטון כדי לאפשר למכונית לצאת מהכפר, אך ללא הועיל.

תמי קבעה מראש עם עבדולה, תושב המקום, פגישה עם שני מתנדבים בחור ובחורה – מארגון ISM משוודיה.

עבדולה לא יכול היה לבוא עד המחסום כי היה חולה, ואילו אנחנו לא יכולנו לקיים את הפגישה אצלו בגלל חסימת בלוקי הבטון.

מחוסר ברירה נפגשנו בלעדיו עם שני המתנדבים שבאו לפגוש אותנו במחסום.  הבחור – אריק – סיפר לנו על מכות שספג על לא עוול בכפו, וללא כל סימן של התגרות מצדו. רק בגלל כמה מלים שאמר  ובגלל מה ששאל אותם. נפרדנו מהם בידידות.

17.30 סיימנו את המשמרת.