שבת צהריים 1/8/09

יצאנו למחסומי קלנדיה ועטרה ביום שלאחר שידור שתי הכתבות בערוץ 1 ו 2 , המספרות על השגשוג, והחגיגות הבלתי פוסקות בערי פלסטין וחבל שמ"ו היה נוכח בכתבות הללו.

במחסום קלנדיה אין סימנים לתעמולה שהוצגה ערב קודם בטלויזיה, המעבר במחסום קלנדיה  קשה בכל שעות היום, הן רגלית והן ברכב, החלומות על פריז של הגדה מתרסקים מול הררי הזבל והזוהמה מסביב למחסום שהינו שטח באחריות עיריית ירושלים, או מול מראה האישה שנכלאה בקרוסלה, וגם אם חזרה ממסע קניות נחמד ברמאללה לא  ניכרים בפניה רגשות חופש וחירות שאולי עדיין כל כך זרים לה.

במחנה הפליטים קלנדיה הסמוך למחסום ניכרים העזובה והעליבות ואין מחסום קלנדיה בלי הילדים והנוער שבכל יום ויום שומעים מפיהם סיפור נוסף של התעללות והתעמרות מצד הצבא ורשויות השלטון הישראלי.

במחסום קלנדיה תחילה עמדו בשרוול אחד כעשרה איש והמעבר היה איטי להחריד, מלווה בצעקות וגערות מהחיילים והחיילות הנמצאים בבוטקות. אנשים נכלאים בקרוסלה מדי פעם, וכאשר נפתח שרוול נוסף  מתזזים את האנשים משרוול בדיקה אחד לשני, לפי מטען, תעודה, מין וגיל,כאשר ההוראות נשמעות ברעש צורם מן הרמקולים בעברית או אולי לא כי קשה להבין מה נאמר.

מעבר המכוניות עמוס בכניסה וביציאה, הנהגים והנוסעים סובלים  מזמן המתנה ארוך ומבידוק בלתי מלבב.

באולם ההמתנה נמצא גבר מבורין, אשור העבודה שלו למעלה אדומים אינו מאפשר לו לעבור במחסום קלנדיה, לפני מספר דקות הוא חטף מפי החיילת מטר של גערות, הוא סיפר על שריפת השדות בבורין בידי המתנחלים וחישוף מטעי הזיתים בידי הצבא בשבועות האחרונים, 'לתפארת ההתנחלויות ברכה ויצהר',בהקשר לתעמולה על השגשוג.

המשרדים "ההומניטריים" והמת"ק סגורים כי שבת.

מן המחסום סיפורו של מ.ח. 
הוא בחור בן 19, רק יצא ממעצר של שבועיים, נתפס שב"ח בירושלים,  הרכב שאיתר אותו  היה ללא זיהוי משטרתי, ירדו שוטרים ודלקו אחריו ואחרי ילדים צעירים יותר. בכנות  הוא מספר שהוא לא יכול היה לברוח כמו חבריו הילדים בגלל  משקלו, הוא שמן ונחמד. הוא נאזק,עיניו כוסו בבד, הוא נדחף בברוטליות למכונית שנסעה לאיזה בנין בנוה יעקוב, יתכן תחנת משטרה ויתכן בסיס צבאי כלשהו ,הוא לא יודע להגיד ,משם מכוסה עיניים ואזוק הוסע ברכב למקום אחר ,שהוא לא יכול לדעת מה הוא והיכן המקום הזה כי היה אזוק ומכוסה עיניים כל הזמן, הוא הוכנס לחדר שירותים התפשט ונבדק ואח"כ הוכנס  לחוקר איימן שחקר מעט והחתים בטביעת אצבע. אחרי החקירה מחוץ לחדר בכניסה לשירותים החלה מסכת התעללות סדיסטית ע"י שוטר שיושב מאחורי דלפק קבלה ובליווי חיילת נוספת. תחילה התעללות מילולית ,כינויי גנאי בגלל משקלו, יא אבו נפחא, יא אבו בטיח אנחנו נראה לך, ואז החלו המכות מידי השוטר שלקח נשק נינג'ה שזה שני מוטות מחוברים ביניהם בשרשרת, מכות ,בעיטות ודחיפות כל כך קשות  שכאשר נדחף לדלת השירותים הדלת נשברה. אח"כ הואשם ששבר את הדלת . החיילת עומדת בצד ומשקיפה והחוקר איימן בחדר הסמוך ישב בשקט ולא התערב. אח"כ שוב כיסוי עיניים והוא נדחף לחדר מסוים ליום שלם ללא אוכל. הוא קיבל רק שתיית מים וכל הזמן עיניו מכוסות בבד, עד שאיבד אורינטציה ולא ידע כמה זמן ואיפוא הוא נמצא. לאחר היום המזויע הזה הוא הוכנס לחדר עם שני אסירים נוספים, צעירים בני גילו, גם הם לא ידעו איפוא הם נמצאים, בתום 15 יום והם עדיין לא יודעים איפוא הם נלקחו מכוסי עיניים בג'יפ ונזרקו במחסום קלנדיה ללא שום אישור או מסמך על המעצר וגם איומים שזה לא הסוף.

האם המודאגת לא הצליחה לאתר אותו דרך הצלב האדום כי כנראה לא היה שום רישום, הוא מספר שהסיפור כל כך מזעזע שאפילו האם האלמנה לא האמינה לו תחילה, אבל אנחנו הישראלים גם לא האמנו שיזרקו פצצות טונה ויטבחו ילדים במיטה

מ.ח לא רוצה להתלונן,כי לא יעזור.

ועוד במחסום מוכר ארטיקים תלמיד העולה לי"ב ומתכונן לבגרויות. הוא מרוויח חמישה שקלים ביום, החיילים כל הזמן צועקים עליו מן המגדל "לך אחורה" והוא מסנן בשקט "אתם היהודים לכו אחורה".

.

במחסום עטארה המעבר במכוניות ללא בידוק אך החיילים נמצאים במגדלי השמירה והזרקורים דלוקים גם בצהרי היום.