חזרה לדף חיפוש דוחות

עטרות, קלנדיה, יום ג’ 16.2.10, בוקר

צופות ומדווחות: מגדלנה ח., אביטל ט. (מדווחת)
16/02/2010
| בוקר

06.25 מחסום עטרות: המחסום פנוי כמעט ושני חיילים מעבירים במהירות את התנועה המועטה . אין כמעט תנועה לאזור התעשייה עטרות.

06.30  מחסום קלנדיה
תורים ארוכים מאד ושקטים. הממתינים במרכז התור הגיעו לפני כרבע שעה . לפי חשבוננו תוך כחצי שעה הם יהיו בחוץ . השערים נפתחים לעתים קרובות, כל  חמש דקות בערך. רבים הנכנסים אך הלחץ פוחת כי גם התורים בשרוולים מתקדמים במהירות. בתא המבוצר הפנימי יש רק חייל אחד ואולי חיילת . בכל שעת הלחץ העיקרית לא ראינו כל בעל סמכות או דרגה, קרי שוטר, בכל איזור ההמתנה והבדיקה. אך יש לציין ששיטת פתיחת השערים לעתים קרובות מפחיתה לחצים ומזרימה את התור במהירות. אלא שהפעלתה של השיטה תלויה בשוטר שעל המשמרת .
ומה הבעיה ?
שער הרחמים, ה"שער ההומניטרי", שער הנשים, הילדים, החולים והקשישים, הרופאים והמורים – השער סגור .

רוב התלמידים והתלמידות ממתינים בתור הפנימי ביותר והשער נפתח לעתים קרובות מאוד וזמן הפתיחה מאפשר להכניס בין 20 ל -40 ממתינים . אך כלוב הברזל אינו מאפשר לאם עם תינוק על ידיה לעמוד בתור, שלא לדבר על תלמידות צעירות הדחוקות בין מבוגרים נדחפים. נכים, קשישים, אמהות עם עגלות ילדים. כל העניין אינו ברור לכולם ולכן תלמידים ומורים ואמהות עם תינוקות ממתינים גם ליד השער הסגור ובינתיים מפסידים זמן. כשמתבהר המצב מתחילה הסתערות על פתח הכלוב הקרוב ביותר ותלמידי תיכון בהולים לדרכם מוחצים ילדים קטנים ללא רחם. הממתינים הרחוקים רואים את תורם מתרחק עוד יותר. אחר כך מסתמן סיכוי לפתיחתו של השער וחלק רצים לעברו וממתינים בצפייה כדי לחזור בריצה ובמפח נפש לאחר כמה דקות . מתי נגיע לעבודה, שואל אותנו מורה .

הטלפונים – מרגע הגיענו התקשרנו למוקד ההומניטרי, שהבטיח לברר ולהסדיר את העניין ובמשך כל אותה השעה מסר לנו  שהשער עומד להיפתח בכל רגע. התקשרנו לקצין המעברים שהבטיח לבדוק ולהסדיר את העניין ויש לציין שחזר אלינו גם לאחר הכול כדי לבדוק איך ומה היה והופתע לשמוע שהשער מעולם לא נפתח .  אפשר שנמסר לכולם שאוטוטו ייפתח השער , אך כלום לא השתנה.
הרשויות – השוטר ומלוויו, קצין וקצינה זוטרים ושני מאבטחים, צצו והופיעו ב – 07.20. בשעת הלחץ החשובה ביותר של הבוקר לא היה שם מי מהם, לא לעזרה ולא להכוונה, איש לא התכוון לפתוח את שער הנשים ואין כל ספק שהתשובות השקריות שנתנו לנו היו ניסיון להרגיענו לזמן מה, עד שיחלוף זעם ותיגמר ארוחת הבוקר.
למען הגילוי הנאות, השער נפתח פעמיים – כשהגיעה אשה עם עגלת תינוקות וכשהגיעו עוד שני אנשים שהצליחו לשכנע את הקצין הזוטר (שאין לו שום סמכות , כמובן) לשכנע את השוטר לפתוח את השער . כל השאר רצו הלוך וחזור בין תקווה לייאוש .
ובכלוב הזכוכית מתנהלת לה בינתיים שיחה נינוחה וצוהלת של בוקר, כשכל לובשי המדים עושים מאמצים שלא לפגוש במבטינו.
ב -07.45 התרוקן אולם ההמתנה לחלוטין ואנו פנינו למחסום הרכבים .
חידושים גמורים – מגדל השמירה (המגדל השומר על השומרים) הוקף כולו בגדר מתכת  גבוהה מאוד, שאמורה לשמור על המגדל.  ומי ישמור על הגדר? אנחנו נמשיך לעקוב.
כיכר התנועה המרכזית פונתה לחלוטין מן הג'אנק והבודקות שנערמו עליה ולכאורה היא משמשת עתה כמעגל תנועה תקני לחלוטין , שאליה נכנסים:
מדרום – הרכבים הבאים מירושלים וממשיכים בדרכם מכיוון דרום למזרח או לצפון.
ממזרח – הרכבים המגיעים מא-ראם וממגרש החנייה הפלסטיני של המחסום וממשיכים לצפון או לדרום.
מצפון – הרכבים המגיעים מרמאללה וממשיכים לדרום או למזרח.
דא עקא  – במעגל תנועה בכל מקום אחר התנועה נוסעת רק בכיוון אחד, אך כאן, רק כאן, המכוניות נוסעות בשני כיוונים מנוגדים ועל אותם המסלולים. כך מי שבא מרמאללה ופונה מזרחה מתנגש במי שבא ממזרח ופונה לרמאללה או לדרום, למחסום הרכבים.     

  • מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • בסרט: "סיפורו של מחסום"
      נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.

       

      מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)

      המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.

      מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.

      המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה  (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.

      בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר.  קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ.  עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום. 

      ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.

      בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.

      (מעודכן לאוקטובר 2021)

      https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI

      קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
      Tamar Fleishman
      Jun-8-2025
      קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
  • עטרות (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה

    • עֲטָרוֹת היה מושב עובדים שחרב במלחמת העצמאות, במקום בו עומד כיום הכפר הערבי קלנדיה, באזור הדרום-מערבי של שדה התעופה עטרות שנבנה בידי המנדט הבריטי. לאחר 1967 הוקם בסמוך אזור התעשייה עטרות, ועד השלמת החומה ממחסום קלנדיה עד כביש 443 היה במקום מחסום. כיום מתוכננת בנייה של שכונה יהודית חדשה על אזור שדה התעופה הישן.

לתרומה