בירושלים המזרחית שורר שקט יחסי למרות כל ההגבלות הדרקוניות: למשך הזמן הארוך ביותר אי פעם אין כניסה לתפילות באל אקצא לרוב תושבי העיר המזרחית (ובשישי רק לתושבי העיר העתיקה מעל 55); אין תיירים  והעיר העתיקה ריקה מאדם ומקישוטי חג המולד; חוסלה אפשרות העבודה בירושלים לפלסטינים בעלי היתרי עבודה; חיים בחשש באווירה ציבורית של ‘עליהום” השוררת במציאות של מלחמה בעזה.

רצינו להבין איך כל זה נבלע בהשלמה יחסית.
בסוף המשמרת היה ברור לנו שהשקט התעשייתי נובע מפחד – מהעירייה, מהמשטרה, מהצבא, מהפרנסה שתיפגע עוד יותר, מתושבי העיר היהודים.
באשר לרגשות – ההזדהות עם החמאס מוחלטת. שמענו מהמבוגרים הכחשות של טבח ה-7 באוקטובר, וילדים שפגשנו הצהירו שאל קודס היא פלסטינית בלבד ואין בה מקום ליהודים.

7:00 עיסאוויה – ברדיו של כמאל הנהג השלוו שלנו מתנגנים שירים עצובים וחדשות בלבד. כמאל מאמין שהטבח בפתיחת המלחמה היה קונספירציה של גורמים מישראל שרוצים לחסל את עזה. אנחנו מנסות עובדות – אבל אין נכונות לקבל. הוא גם אינו מוכן, שלא כדרכו, להשתתף בעזרה בתרגום שיחות עם פלסטינים ברחוב, והוא שומר באדיקות מרחק מחנייה בקרבת המחסומים.  
עוצרות בחנויות בעיסאוויה ושומעות על כניסת כוחות ביטחון בכל זמן, חוץ משעות הלימודים בבתי הספר בבוקר.  בעל חנות ירקות  מספר לנו צד אחד של סיפור נישואים וגירושין ירושלמי – תושבת ירושלים, פלסטיני מהשטחים, שיתוף פעולה של האישה עם המשטרה ולבסוף גירושין ונטישת הילדים. הוא מגדל אותם לבד וכוחות הביטחון מטרידים כל הזמן.
כמאל מוריד אותנו במתחם גדול של גנים ובתי ספר יסודיים (תכנית לימודים ישראלית). פוגשות כמה בנים בגיל 10-11 בדרך לכיתות. הם לא מאמינים בתחילה שאנחנו ישראליות. כשהם משתכנעים, הם משנים טון למתגרה, מקיפים אותנו וצועקים באנגלית ISRAEL IS BOOTS”“, “EL KUDS IS JUST FOR PALESTINE“.  התכוונו להיכנס לבית הספר ולדבר גם עם מורים, אבל הקבוצה עוקבת אחרינו ונעשה לא נעים. פגשנו דור חדש זועם ומנוכר של ירושלמים בעלי תעודה כחולה.

מחנה פליטים שועאפט: עברנו את המחסום פנימה למחנה. המעבר לתעודות כחולות בלבד.  נוסעים באוטובוסים יורדים במרחק מהמחסום ונבדקים תעודה, תעודה. הנתיב למעבר ברכב פרטי פקוק מאוד,  אך התחדש המעבר של הולכי הרגל.
אנחנו נכנסות לבית הספר היסודי לבנים ולבנות בקרבת המחסום במהלך מסדר הבוקר. המנהל יוצא אלינו ומסביר שלומדים פה בתוכנית לימוד ישראלית או פלסטינית על פי בחירת ההורים. יש 9 כיתות של תכנית ישראלית ו-18 כיתות של תוכנית פלסטינית. המורות מגיעות מירושלים. בשבוע הבא מתחיל חופש סמסטר עד 9 בינואר. אנחנו מציצות לכיתות שהיו פעם חללי שוק לממכר בשר וירקות.
האווירה ידידותית, מכירים אותנו ואת כמאל שגר בשכונה.  מבקשים שלא נצלם…

הנסיעה בכביש הראשי של שועפאט-ענתא לכיוון היציאה מענתא מגלה שהכביש רק נעשה גרוע יותר. מהמורות ובורות והרבה לכלוך. התוכנית לשיפוץ הכביש נשארה רק על השלט בכניסה למחנה.

הצומת ביציאה מענתא לכביש 437 (המוביל מכביש 60 לצומת מישור אדומים)  הופכת למעגל תנועה רחב מאוד (כמאל אומר רחב מדי לתנועה זורמת של רכב). יש הרחבה גם לכיוון הכניסה להתנחלויות עלמון וענתות, וגם לכניסה לכביש האפרטהייד 4370.  

8:45  מחסום ג’בע, א-ראם ומחסום קלנדיה – מחסום ג’בע פתוח. תמר דיווחה השבוע שנסגר בבוקר מוקדם לשעתיים-שלוש.
הנסיעה זורמת עד שמגיעים לאזור מחסום קלנדיה. עולות לגבעה בגבול מובלעת א-ראם לצפות בהמשך העבודות על השיקוע שייתר את המחסום לישראלים בלבד. נראה שהשיקוע יעבור ממש מתחת למחנה הצמוד למחסום עצמו ולכן אי אפשר לראות אם חופרים שם. בטח מחכים לפועלים הסינים שיבואו במקום הפלסטינים שנגזר עליהם לחיות בלי עבודה. עכשיו בהתנחלויות קוראים פתאום לבנאים שעובדים אצלם מחבלים ואוסרים עליהם להיכנס.

חוזרות למחסום קלנדיה, הוא ריק בשעה זו. אומרים שהוא פתוח משש עד שמונה בבוקר ומארבע עד שש אחהצ. אבל אין שום שלט שכתוב עליו שעות פתיחה, או טלפון לבירורים. “הם יודעים”, היא התשובה הרגילה. בדקנו ומצאנו – רק מסלול אחד למעבר כלי רכב פתוח ברציפות לתנועת כלי רכב, ואף הוא נסגר ב-17:00. מסלול התחבורה הציבורית סגור, על כן פסקה תנועת האוטובוסים לכפר עקב (שכונה בתוך הגבול העירוני) וממנו. מסלול זה נפתח אך ורק ל-15 דקות בבוקר, למעבר הסעות החינוך המיוחד.

אנחנו יוצאות במעבר הרכב מהמחסום לכביש עטרות. לוקח לנו 45 דקות! מלווים אותנו ציורי קיר של משאת נפש: פלאחים בין גבעות מוריקות, ילד עם מפתח, מסגד כיפת הסלע נראה נגיש וקרוב כל כך לתקועים במחסום.

מחסום אל ג’יב – זה המחסום החוצץ בין גבעת זאב ורמות למובלעת ביר נבאללה. כמאל חונה רחוק מחשש עין רעה של אנשי הביטחון. אנחנו מנסות להתקרב ברגל, אבל אין דרך להגיע לעיני הבודקים אלא בצעדה חשופה על הכביש. בימים אלה, מסבירה נתניה, לא כדאי להסתכן שיירו בדמויותינו החשודות.  אז מבקשים הבהרה מפועל  בעל תעודה ירושלמית שחוזר דרך המחסום. המחסום פתוח רק לאלו הכלולים ברשימה המונחת במחסום. לא בעלי תעודה כחולה, ולא פועלים בעלי רישיון עבודה מורשים לחזור דרכו, או להיכנס דרכו.