ענאתא, קלנדיה, יום ה’ 20.3.08, בוקר
סגר פורים – לאנשים מתחת לגיל 30.
06.20 ענתא
טור ארוך של מכוניות. כל מכונית נבדקת בקפדנות. לא ראינו ילדים, ובראס חאמיס אמרו לנו שיש חופשה מבית הספר (פסחא?)
07.00 קלנדיה
שוב קרוסלה אחת מקולקלת, זה השבוע השלישי שאנו באות וקרוסלה אחת מקולקלת. נוצר דוחק רב, אנשים מטפסים אל הקרוסלות כדי להגיע לראש התור, האווירה מאד מתוחה ולא נותנים לנשים זכות לעבור קדימה, כמו שלפעמים נוהגים. יכול להיות שזו איננה התוצאה של הקרוסלה המקולקלת, הבדיקות היו מאד איטיות (למרות שכל חמשת השרוולים פעלו) – אבל העובדה שיש רק שתי קרוסלות בודאי איננה עוזרת למהומה בחוץ.
זה השבוע הרביעי שהמצב במחסום הזה קשה כל כך.
בשלב יותר מאוחר נאספו מספר נשים ליד השער הצדדי, אנחנו התקשרנו לחמ"ל מת"ק והגיע שוטר שפתח אותו – ונעלם. יותר מאוחר החייל האחראי על הקרוסלות לא חשב שצריך להזמין שוב מישהו שיפתח את השער הצדדי משום שמחציתו של הקהל היו נשים. הן התגודדו בקבוצה אחת והיו מוגנות ממגע עם הגברים.
אותו החייל נהג בתבונה במשך כל הזמן ומפעם לפעם התערב וניתב את האנשים לשרוולים שהיו פחות עמוסים וניסה לעזור במקרים שפנינו אליו. נחמה פורתא!
אשה אחת שנשאה תינוק בוכה בזרועותיה הגיעה למת"ק כבר כמה דקות לפני השעה שמונה, ועמדה באותו השרוול כשהיא מנסה להרגיע אותו. כשהמת"ק לא נפתח ב 8.30 התקשרנו לא, סגן מפקד המת"ק, שהסביר לנו שקודם צריכות לעבור משפחות האסירים (לא היו היום משפחות) אחר כך אמר שאין מספיק כוח אדם והציע שהאישה תצא החוצה לרחבת ההמתנה (אבל היא הרי רוצה להיות ראשונה בתור למת"ק) לבסוף התקשרנו לדודו אבו-חצירא שאמר שהמת"ק נפתח בשעה 9. כשאמרנו שהשלט מודיע על 8.30 מיד דאג לפתיחת השרוול, כדי שהאשה תוכל לפחות לשבת בפנים. האם יש אפשרות להציב כיסא או ספסל בכניסה לשרוול הזה, תמיד אנשים מחכים שם זמן רב, כבר אחרי שהשרוול נסגר לאנשים שאינם מגיעים לדואר או למת"ק. היום ראינו אשה זקנה שישבה על הארץ.
כמה דקות אחרי השעה 08.00 כבר לא היה דחוק בחוץ, אבל כשעזבנו בשעה 09.00 רק שני שרוולים היו פתוחים, מה שיצר שוב תור לפני הקרוסלות החיצוניות. במשך הזמן שהיינו שם לא היה איש בתפקיד, מלבד החייל שפיקח על הקרוסלות והשוטר שיצא לכמה דקות. לא יכולנו לקבל אינפורמציה כלשהי.
מחסום מחנה פליטים שועפאט / ענאתא-שועפאט (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כאן מוצב מחסום לכלי רכב ולהולכי רגל בשטח מוניציפאלי ירושלים המוצב על גדר ההפרדה בדרום-מערב מחנה הפליטים שועפאט. המחנה נמצא בשטחה המוניציפאלי של ירושלים אך הופרד ממנה על-ידי מכשול ההפרדה. המחסום מאויש על-ידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות ופעיל 24 שעות ביממה. בדצמבר 2011 הורחבה התשתית של המחסום לכזו של טרמינל.המחסום משמש למעבר תושבי מחנה הפליטים שועפאט ושכונת ראס ח'מיס לירושלים. מחסום ראס ח'מיס ששימש גם הוא לצורך כך נסגר בחודש ספטמבר 2012. בנוסף מורשים לעבור במחסום תושבי שאר מזרח ירושלים ותושבי ענאתא המחזיקים בהיתרי כניסה לישראל. מעבר שאר הפלסטינים אסור.
מחנה שועפאט, הוקם ב-1966 עבור פליטי הגדה מ-1948 ואוכלס אחרי מלחמת ששת הימים במפוני הרובע היהודי.כיום חיים בו כ-25,000 תושבים המחזיקים בתעודות זהות כחולות לצד כ-15,000 בעלי תעודות זהות פלסטיניות. רמת התשתיות והשירותים במקום ירודה, המחנה סובל מעוני, הזנחה וצפיפות יתר. כל בתיו מחוברים לתשתיות החשמל והמים הציבוריות, אך לא כולם מחוברים לרשת ביוב.השירותים במחנה מסופקים בידי אונר"א למעט שירותים שונים כמו מרפאות בריאות ומימון שירותי הסעות לתלמידים לבתי ספר בירושלים.
.
Anat Tueg20/03/2008ענתא: מעגל תנועה חדש בצומת היציאה
-
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-