ענבתא, ג’בארה, א-ראס, יום ראשון 24.09.06, אחה”צמשקיפות: עליה ס., אלקס ו., סוזאן ל. (מדווחת)סיכוםפרדריק דוגלאס, בכותבו על חייו כעבד בדרום ארה”ב, מספר על מקרי אי-צדק מרובים, ברבריות חייתית וזוועות בלי ספור, הכוללים “נופי זיהום”. הוא היה יכול לתאר בכך את הגדה המערבית תחת הכיבוש כיום. “כאילו כל הזוועות הנוראות האלו לא היו התוצאות הטבעיות של העבדות”. יכולנו להחליף את המילה “עבדות” ב-“כיבוש צבאי” או ב-“התנחלויות יהודיות”. הדרדרות הסביבה הווה את המוקד של המשמרת היום, כך שכמה מצורותיו הגרועות ביותר של הזיהום נראו כמתחברות כדי לתרום לעליבות חיי היום-יום של הפלסטינאים: איכות האוויר, האדמה עליה הם עומדים או נוסעים, רמת הרעש וכו’ כולם תורמים לאיכות חיים, שאפשר לטעון שהיא יוצרת עוד אסטרטגיה מזיקה וללא מחשבה של הכובש כדי לסאב את הפלסטינאים ואת אדמתם –אסטרטגיה של הכובש כדי לטפל בנכבשים.ענבתא 16:15 – אין כאן “נושאים ירוקים”, היות והצבע היחידי של העמק הזה, שהיה פעם יפה, הוא אפור-חום מלוכלך ומונוטוני, תוצאה של קיץ חם וכן של פעילות צבא הכיבוש. אולם המחסום עצמו והשטחים המורחבים והמחודשים בסביבתו הם נקיים וללא רבב. מיכל אשפה גדול, עשוי מחבית נפט, נמצא בשימוש ומלא בשאריות מזון ומשקה.יש הרבה כלי רכב ישראלים (מספרי רישוי צהובים) במגרש החנייה שלפני המחסום, מה שמראה שאלו שהיו נוהגים לבקר קרובים מג’וברה עושים זאת עכשיו דרך ענבתא. אולם הם חייבים להשאיר את מכוניותיהם כאן ולהמשיך במוניות פלסטינאיות (צהובות). יש 11 מכוניות הנכנסות בדרך לטול כרם. יגואר שחור מבריק הנושא את הדגל עם הצלב האדום-לבן של סט. ג’ורג’ על הכנף, עובר עם נהג המסיע נכבד יווני אורתודוקסי. אחד המחסומים אינו מאויש, אך אל ארבעת החיילים הנמצאים במקום מצטרפים עוד שלושה שיורדים מרכב האמר. אנו מתוודעות לכך שחיילים אלו, או לפחות שני מפקדיהם, הם פתוחים ושקופים (בצורה נעימה – באופן יוצא דופן) ושרכב ההאמר הגיע בעקבות בקשת החיילים במקום לתגבורת.צעיר מגודל, טיפוס של “ענק עדין”, מובל באזיקים אל מתחת לרשת ההסוואה הפרוסה מתחת למגדל התצפית הצבאי. מכריחים אותו לשבת. אנו למדות שהוא היה במכונית שעוכבה בצד השני של המחסום, ושבה היו עוד שלושה צעירים, אחד מהם כנראה בן משפחה (אותו מבנה גוף). החיילים מתעקשים שמספר הזהות שלו יצא “חשוד” ומודים שהם כבלו אותו כי היה “גדול” והם לא ידעו מה הוא עשוי לעולל!סגן המשנה מענבתא, לאחר שבירך אותנו בחגיגיות (בצורה שאנו נוהגות להקדים בו) מבקש מאתנו שנעמוד קצת מאחור, בגלל המספר הרב של משאיות גדולות שנכנסות, אחד מהן עם לוחיות זיהוי פלסטינאיות וירדניות.16:20 – המחסום השני עכשיו מאויש והתור מתקדם במהירות לכיוון טול כרם.החיילים שותים מים בצורה ראוותנית, אף ללא רגישות, בזמן שהולכי רגל עוברים את המחסום. סגן המשנה מההאמר, ד., מציע מים, בכוונה טובה, לעצור, אשר מסרב לשתות אך מבקש מים לשטיפת פניו ושיתירו לו קצת את האזיקים; בקשתו נענית.16:40 – חתיכת נייר כסף עף לדרך החצץ. ד. רודף אחריה לפני שרוח תשא אותה. אנו מביעות התפעלותנו, אך הוא מביע את גאוותו על מחסום ענבתא, תוך הבעת עמדה פילוסופית, שאנו שומעות לעתים נדירות מדי: למרות שהמחסומים קיימים כדי לעצור את הטרור, הם גם עלולים לגרום לטרור, כאשר ההתנהגות של החיילים איננה כפי שהיא צריכה להיות וכאשר אין מכבדים את האנשים. כמו כן, למרות שלא נאמר במפורש אך כמשתמע ממעשיו, גם אי שמירה על הסביבה עלולה לתרום להגברת הטרור.החיילים במחסום מנפנפים למכוניות המחכות לבדיקה מטול כרם לעבור (כרגיל יש תור ללא סוף הנראה לעין), אולם מעכבים שלושה הולכי רגל, תוך התעלמות מקיומם. אחד מהם קופץ לתוך מונית ומצליח כך לעבור. שניים אחרים יותר הססנים, אולם מתקדמים אל המחסום מבלי שהוזמנו לשם בסימני הידיים המורים להם לבוא, ומצליחים כך לעבור.16:45 – אנו מבקשות מהמפקד לבדוק שוב את עניין העצור. ברגע זה מצלצל הטלפון. “שום דבר” הוא צועק בנוכחותנו והעצור משוחרר. הצעיר הענק הולך למחסום, לוקח את הטלפון הסלולארי שלו ואת מסמכי הזיהוי שלו ושל חבריו לרכב מבין הקסדות המונחות על משטח הבטון. הם ממשיכים ברכב, מנפנפים לשלום.ג’בארה17:00 – קשה לעבור אל שער הכפר ג’בארה: הבנייה של “המסוף” החדש (או של מה שהוא אחר) גורם לכך שמשטח הנסועה של הדרך כבר לא מישורית (יש כאילו “מדרגה” שהרכב צריך לטפס עליה). לרגע נראה שנצטרך לעזוב את המחסום, לנסוע עד לכיכר שמעליו ואז לחזור לתוך המחסום. יש רכב של המשטרה הצבאית בצד הרחוק ורכב משטרה כחול ביציאה מהמחסום. אנו מתגברות על המכשול, אולם אז קורא לנו סמל ומוסר לנו שבשום אופן איננו יכולות לנסוע לג’וברה ומשם למחסום אר-ראס, בגלל איסור של “הרשות הפלסטינאית”. לאחר שטיפלנו במידע זה בדרכנו – זו של מחסום Watch – הוא מתנער מאתנו ואנו ממשיכות לא-ראס. לאחר מכן, בדרכנו מג’בארה, יש מספר מכוניות עצורות, חלקן ע”י הצבא וחלקן ע”י המשטרה. אין מקום בשבילנו להדחק דרכן ואותו חייל מתנדב של קו התפר איננו עושה כל מאמץ לתת לנו לעבור. להיפך, הוא לועג לנו כשאנו עומדות ומחכות בסבלנות.א-ראס17:15 – כמו בענבתא, הכול נקי ללא רבב בחלק שכוח אל זה של העולם. גדר התיל הדוקרני המבריק, שהוקם כאן לא מזמן, כבר נטמע בתערובת של חוסר צבע, צבע כסף, אפור וחום של עצי הזית, דרכי החצץ והשדות היבשים. במידה שיש כאן זבל, הוא בקופסא ולא על האדמה והוא מעיד על שתייה רבה. זיהום האוויר כאן מגיע מאתר האשפה ע”י מחסום ג’וברה – האשפה של טול כרם, הבוערת בעוצמה ויוצרת מסות של עשן לבן. הריח הזוועתי חודר לאוויר כאן בא-ראס, גבוה מעל למזבלה.זיהום האוויר מצטרף להגעה הבלתי נמנעת של רכב צבאי רועש, לא האמר ולא ג’יפ, פשוט משאית צבאית רגילה. החיילים שבה משחקים במה שהוא במשך כעשר דקות בצומת. לאחר מכן גנראטור קטן מוצב לצד הדרך, מפיק רעש אדיר ונורות חזקות קשורות בקבל על עמודים חלושים מאירות לפתע את כל האזור. השעה 17:35 והשמש עדיין גבוה בשמיים.במדרון שיורד מהמחסום יש תור ארוך של כלי רכב, משאיות, מכוניות פרטיות, מיניבוסים ומוניות – התערובת הרגילה המצוי בכל כביש פלסטינאי – מיועדים כולם לבדיקה.17:40 – נעשה מאוחר ומתקרב הזמן של סיום צום הרמדאן להיום. לכן מתדלדל התור של המכוניות ושל הולכי הרגל, אולם קודם לכן מעוכבים לכמה דקות שבעה גברים, כנראה פועלים חקלאים, לפני שהם מורשים בהדרגה לעבור.לסיום המשמרת מופיע כמובן עוד רכב האמר: הפעם הגיעו החיילים כדי לשטוף את פניהם וכשאחד מהם משתמש בבקבוק של המים לשטוף את שמשת ההאמר, מתרעמים האחרים: “אין לנו מספיק מי שתיה”.הערה: שני גברים בבית איבא סיפרו לנו שנראו כלבים “פראיים” בענבתא בשבוע שעבר: “לפעמים החיילים משסים אותם בצעירות”. הם ביקשו שנעשה מה שהוא בעניין. סגן המשנה בענבתא, ד., טען שאיננו יודע מאומה על הכלבים האלו וציטט את מדיניות צה”ל ביחס לחיות, ללא קשר לנושא. הכלבים היחידים שראינו היו שלושה בג’בארה, יושבים במרכז המחסום. ברור שהם היו כלבים ללא בית אך לא פראיים.