ענאתא, ביר נבאלא, יום ד’, 07 מרץ 2007, בוקרמשקיפות: יהודית א., נאוה א. (מדווחת)ענאתא, 6:40מאות ילדים המחכים להסעות מתרוצצים ברחבת האוטובוסים, לעיתים תוך סיכון. רכבים מכל הסוגים מעמיסים פועלים ותלמידים ונעלמים. שיגרה של לימודים. את האוויר ממלאים רחשי שיחות, צחקוקים והשתוללויות של ילדים שהמחסום הנמצא 30 מטר מאחוריהם לא ממש מטריד את מנוחתם, גם הוא חלק מהשגרה.אין תור של מכוניות, כשש מכוניות בשני טורים מועברים במהירות ללא בדיקה קפדנית.א-ראם, 7:00במחסום עצמו כמעט אין תנועה של בודדים. בטור המכוניות יש תור ארוך (ספרתי כ-60 מכוניות ממתינות). מאחר והתור ארוך הוא פוקק גם את הנתיב הנגדי של הנכנסים לכיוון א-ראם וקלאנדיה. לאחר כעשר דקות הצלחנו לעבור ועוד כעשר דקות לקח לנו למצוא נתיב חדש שיוביל אותנו לחומה, בצד הפלסטיני, ולקלאנדיה. כל שבוע משתנה הטופוגרפיה של האזור, בהתאם לקצב התקדמות העבודות בסלילת הכביש החדש שיחבר את א-ראם הירושלמית לנווה יעקב, והחומה נסגרת מכל העברים. ביר נבאלא, 8:30עקפנו את קלאנדיה והמשכנו ישר לכיוון רמאללה כדי למצוא את הנתיב המוביל לביר נבאללה. מצויידות בסימני דרך ששיננו מהשבוע הקודם ובקצת עזרה מעוברי אורח פלסטינים הצלחנו להגיע בקלות למחסום ראפאת הממוקם בכיכר התנועה הענקית שלפני הגשר שמתחת לכביש 443.חייל מילואים סקרן התעניין במעשינו ובארגון שלנו וביקש את כתובת האתר. בהמשך השיחה אמר שעל אף שהוא הגיע לתפקידו מתוך רגשות חובה עמוקים וללא כל רקע שמאלני, הוא מרגיש אי נוחות עם מה שנעשה במחסומים בו הוא מוצב. המשכנו לכיוון דרום דרך מובלעת אל-ג’יב וביר נבאלא והגענו למחסום הכניסה לירושלים שבכביש גבעון-רמות. בעתיד תעבור מתחת לכביש זה המנהרה הפלסטינית שתיצור הפרדה מוחלטת בין כלי רכב ישראלים לפלסטינים.