קלנדיה: בין שני ימי זיכרון

לבוא לקלנדיה ביום שהוא בין שני ימי זיכרון זה לצעוד בין ובתוך פצעים מדממים.
פצעים שלהם ופצעים שלי. פצעי עבר ופצעי הווה.
הרבה דם פה וגם הרבה דם שם, ואין נחמה ואין אספלנית להניח על הכאב.
שוב אין שחים אודות הכאב, רק מנידים ראש בשתיקה ובולעים את המילים.
הכאב כמו נעשה לחלק בלתי נפרד מהגוף, כאילו זו גזירת גורל שרק רחמי שמיים כדברי הפלסטינים בכוחם להביא מזור,
אבל האמת המרה היא שאין זו גזירת גורל, האשם הוא בבני אדם.
ימים רעים הם אלו כשילדות רכות בשנים ונשים בוגרות נאלצות לצאת לרחובות ולכיכרות כדי לקושש מעות.
הרבה שנים אני מכירה את פאדי ומיודדת עמו, תמיד מתקיימת בינינו שגרה של פגישה שכוללת חיוכים וברכות הדדיות.
הפעם הוא ישב עגום, שותק ומבויש לצד ארגזי התותים ומגש הדובדבנים החמוצים. אחרי שחזרתי ושאלתי מה שלומו סיכם במילה אחת: זיפט.
מכר שעמד בסמוך סיפר ששוטר חמוש שיצא מהמחסום צעק לפאדי שישב כדרכו בפתחו הפלסטיני של המתחם להסתלק, אבל אני נכה, אמר פאדי וכבר הוציא והציג תעודות המעידות על נכותו, לא מעניין אותי, תעוף מפה! שאג השוטר.
אבל פאדי לא יכול לעוף וגם ההליכה מאד קשה לו, כי לפני כשנתיים, בשל סיבוכי מחלת הסוכרת נותח בביה”ח ברמאללה והוסרה כף רגלו.
כדי לעבור מהמקום המוצל בו ישב כדרכו אל המקום המרוחק שהתיר לו השוטר, נרתמו לעזרתו נהגי המוניות שניידו אותו ואת מרכולתו.
ועכשיו הוא יושב לצד מקור לחמו המכוסה בקרטונים כדי לשמרו מהשמש הקופחת כשפניו שגם בימים רעים וקשים הוארו בחיוך, כבויות ומבוישות.
תיאור מיקום
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanMay-13-2025קלנדיה: נוהל גב אל גב להעברת חולים
-