קלנדיה - הויה דולורוזה החדשה
הויה דולורוזה החדשה
הגענו קצת אחרי שש ולקח לנו לא מעט זמן לגלות איך מגיעים לכניסה לגשר מעל מחסום הרכבים, שהוא עכשיו הדרך היחידה להכנס אל או לצאת ממחסום הולכי הרגל. יש לכיבוש הגיון מיוחד לו, כנראה, ויש לו דמיון חלש מאוד להגיון אנושי. מתברר, כפי שדיווחו כאן לפני שבועיים, שכדי לעלות לגשר או לרדת ממנו–או ברמפה או במדרגות–צריך קודם לעבור תחתיו דרך אזור לא סלול שיהפוך בחורף לים של בוץ. כנ”ל לגבי אלה שמגיעים מן או הולכים אל האזור שבו עומדים האוטובוסים והמוניות. אבל נניח שפשוט לא סיימו את העבודה שם ויש תכנית לשתול דשא ופרחים ולנטוע עצים ולסלול שבילים מלווים בספסלים בכל הכיוונים. עדין יש בעיה, חמורה, עבור נכים. מתברר שהרמפה שבנו אל הגשר עולה בזווית תלולה, עם פניה של 180 מעלות באמצע, ואלוהים יעזור למי שצריך לדחוף בן אדם בכיסא גלגלים עליה. אם יש אפשרות אחרת לנכים לעבור את מחסום הולכי הרגל בשני הכיוונים, מלבד הרמפה הזאת, נשמח לשמוע עליה.
הפתח למחסום, ראינו מיד שהולכי הרגל הבאים לשם עוטים מסיכות אך ורק כאשר הם נכנסים פנימה לאזור בו נמצאים חיילים. הם גם לא שומרים על מרחק ראוי (או בכלל) כאשר הם עומדים בתורים שנוצרים בגלל האופן שבו המחסום מנוהל. זאת אומרת, במקום לאפשר זרימה מתמדת פנימה לתוך הבניין, כמו בעבר, החיילים נועלים את הקרוסלות מדי 5-8 דקות ובכך יוצרים תורים גם בחוץ (נניח מילא) וגם בפנים (אבוי). לפי אנשים שנמצאים בכניסה למחסום באופן קבוע, המצב הזה התחיל בתחילת השבוע הזה, ז.א. לפני יומיים, אולי בגלל שיש צוות חיילים חדש שיוצר את השיטה מחדש. התופעה הזו, של שינוי שיטה לרעה, הייתה נפוצה במחסום הישן כמעט אחרי כל החלפת משמרת (כל מספר חודשים) שהכניס חיילים חדשים לפעולה. אבל עכשיו ההשלכות יותר רציניות בגלל הדרישות הבריאותיות.
כאשר זרם המגיעים פחת לקראת 7:30, והתורים בחוץ נעלמו, נכנסנו גם אנחנו לעבור ולצערינו בחרנו בתור בפנים שהיה מאוד קצר כאשר נכנסנו אבל, כיוון שלא פתחו את הקרוסלה לתוך אזור הבידוק במשך יותר מ-5 דקות, נהיה די ארוך עד שיכולנו להכנס פנימה. משם המעבר היה רגיל לגמרי. אולם שמנו לב שהמאבטחים שעמדו על המשמר כמטר אחרי מכונות הבידוק לא עטו מסיכות. חבל.
בדרך החוצה, על הגשר, צפינו מרחוק בתקרית כאשר איש כנראה הלך לו בכיוון מחסום הרכבים במדרכה ליד המסלול צפונה מירושלים לרמאללה. זה מקום מאוד רגיש שבו מספר פלסטינים, שנחשבו ע”י החיילים למחבלים, נורו בעבר. למזלו של האיש הזה, הפעם מספר מאבטחים צועקים רצו אליו, תפסו אותו, והורידו אותו למדרכה. אנשים שעמדו לידינו על הגשר התחילו לצלם את האירוע בסמרטפונים (אנחנו לא, בגלל המרחק), וקווינו ששום ברך לא יכנס לפעולה. ואמנם, מהר מאוד, העלו את האיש על רגליו והתחילו ללוות אותו בכיוון המחסום. כאשר ראו שמצלמים מלמעלה, אחד המאבטחים צעק לאנשים להפסיק, והתקרית הסתיימה.
בעודנו על הגשר, הלכה לידנו אשה שנראתה בשנות השלושים או ארבעים לחייה. היא הביעה באוזנינו מצוקה. היא סיפרה שהיא חולת סרטן ושהעליה לגשר היתה לה מאוד קשה. שוב אנחנו שואלים האם יש אלטרנטיבות אפשריות לא רק לאנשים בכיסא גלגלים אלא גם לאלה המתקשים לעלות ברגל או בגלל גיל או בגלל מחלה. כיוון שאנו יודעות שכל השינויים והשיפורים במחסום קלנדיה נעשו כדי להטיב עם הפלסטינים העוברים בו, קשה להאמין שלא חשבו כלל על ההיבט הזה כאשר תכננו את הגשר בתור הדרך היחידה להיכנס אל או לצאת מן המחסום.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-
