קלנדיה - הצבא הרס שוב את הדוכן לממכר פירות
שבוע אחרי שהצבא הרס שוב את הדוכן לממכר פירות של עבדאללה תמימי,
באתי לעבדאללה כמי שבאה לניחום אבלים.
באתי לעבדאללה לומר לו ללא מילים כמה צר לי על מה שקרה.
באתי לעבדאללה כדי לשמוע, לא כדי לשאול.
עבדאללה סיפר שזה היה ביום חמישי שהם (חיילים) באו לדוכן ונתנו לאבא שלו נייר שבו היה כתוב שבעוד שבוע הם (החיילים) יהרסו את הדוכן. למה? הוא מפריע לציר התנועה.
והם (החיילים) באו, הם באו לא בעוד שבוע, הם באו אחרי שלושה ימים והרסו.
אומדן הנזק הכספי 6 – 7 אלף שקלים.
עכשיו עבדאללה יושב ליד ארגזי פירות בצד ההריסות.
בבית יש אישה ושלושה ילדים וצריך פרנסה, אז עובדים במה שרגילים ויודעים.
עבדאללה לא היחיד שהם (החיילים) הרסו את מטה לחמם. היו עוד כמותו, יש עוד כמותו, וכל עוד במציאות יש יחסי כפיפות של שולט נשלט חסר זכויות – יהיו עוד.
אני מתמקדת בעבדאללה כי הידידות שלנו הולכת שנים לאחור.
הוא כאחרים ישוב ויבנה את שנהרס כי אין לו אופציה מלבדה.
זו לא אידיאולוגיה, זה יצר ההישרדות.
בדרך אל אמרו לי שבפנים, במת”ק, מחכה אישה עם תינוקת לאישור לחזור הביתה, לעזה. אחרי קרוב לשעתיים, כשחזרתי, שבתי ופגשתי את האיש שאמר. היו עמו שתי נשים, אחת בשנות הארבעים ובתה בשנות העשרים שחזרו מאשפוז בביה”ח בחברון, הן חיכו לאם ולתינוקת שבפנים. נהג טכסי שנשכר להוביל את הארבע היה גם הוא בפנים, במת”ק, נכנס כדי לעזור, לתרגם לישראלית את הצורך הדחוף של האם והתינוקת באישור.
ישבתי וחיכיתי עם האם ובתה. חיכינו הרבה זמן לאישה והתינוקת והנהג עד שיצאו.
בין לבין סיפרו לי שמאז שאבו מאזן הודיע על הקפאת התאומים עם ישראל כמעט ולא מועברים חולים מעזה לגדה, שכל אחד לנפשו, שכל מי שנכנס לרצועת עזה חייב בבידוד של שלושה שבועות, ושיש חולי קורונה ברצועה, אבל לא רבים, אלו אנשים שחזרו לעזה ממצרים דרך מעבר רפיח.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
!Tamar FleishmanJun-25-2025קלנדיה: תושב הגדה פצוע בשתי רגליו
-