קלנדיה, יום א’ 23.9.12, אחה”צ
שורה ארוכה ועצובה של נשים ילדים ותינוקות
חצתה את המחסום בסופו של יום שנועד לביקור אסירים.
מאלונקה לאלונקה, מאמבולנס לאמבולנס, בנוהל גב-אל-גב הועבר בחור לאחר ניתוח חזרה לביתו שברמאללה.
עשרים וחמישה גברים שנתפסו על ידי ציידי משמר הגבול בצור הדסה בשעות הבקר המוקדמות עוכבו במשך כל היום, הוסעו חמישה-חמישה למחסום קלנדיה ("אין להם אוטו גדול בשביל כולם הם אמרו…") משם
שולחו לשטחי פלסטין. ביניהם כאלו שביתם בחברון ובבית-לחם.
ככה זה כל יום בשעות אחרי הצהריים כבר כמעט עשרה ימים, סיפרו מכרים. "זה בגלל שלאנשים אין כסף," אמר אחד.
אחדים מבעלי הבסטות מיהרו לקפל את מרכולתם ולהיעלם, אחרים שאינם יכולים לספוג הפסד של שקלים בודדים גם נוכח סכנה לגופם ולבריאותם המשיכו לדלג בין אבנים ורימונים ולפתות את הממהרים אל ומן המחסום במשקפי שמש, פסוקי קוראן, מסטיקים, אביזרי עזר לטלפון ושאר פריטים, שבני האדם לא באמת זקוקים להם אלא קונים בעיקר כמחווה של חסד.
ועבד בעל הבסטה לממכר משקאות, העשויה פיברגלס ומעוצבת ככדורי גלידה צבעוניים, הצביע על שני חורים פעורים בגג חנותו שחוררו רימוני הגז.
כשיצאו החיילים מהמחסום והחלו להתקדם חמושים ברובים לעבר הנערים (שאת תמונותיהם אני לא שולחת פן יזוהו), הבחנתי בשני חיילים שעלו בחשאי אל המגדל הקרוב למחנה הפליטים. הסבתי את תשומת לבם של שני נערים ממנהיגי החמושים באבנים.
בכך הזמתי ביודעין ובדעה צלולה את התשובה שנמסרה לטענות המתנחלים שפורסמו במעריב. כי לי כמו לויוי ולחגית ש. ולחברות נוספות אין ספק לצד מי ועם מי אנחנו עומדות בשטחי פלסטין הכבושים.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-