קלנדיה, יום א’ 26.5.13, אחה”צ
"אצלנו כל הימים הם נכבה" אמר מכר שסיפר על חיי הפלסטינים.
כי מה שנראה לנו הישראלים שגרה או "שגרת כיבוש" (ביטוי מגונה בעיני), הוא עבור מיליוני בני אדם שחיקה מתמשכת במאבק היומיומי להישרדות.
לא הייתה זו שגרה לקשיש שהועבר במחסום מאמבולנס ירושלמי לאמבולנס שטחים. האיש, שרק לפני כמה ימים נקטעה רגלו מתחת לפרק הברך השמאלית בביה"ח מוקאסד, חולה רב מערכתי שטרם החלים מהקטיעה, טולטל והונף והונח באלונקה מקבילה והוכנס לאמבולנס המקביל כדי להביאו לבית החולים בעירו ג'נין להמשך טיפול.
– כי לבית החולים בג'נין, כמו לשאר בתי החולים בגדה (בגלל הגבלות ומדיניות מנהלי הכיבוש) אין המיומנות והמכשור הדרושים להגיש סעד לחולים במצבים מורכבים ומסובכים ואלו נזקקים לאחד מששת בתי החולים הפלסטינים שבמזרח ירושלים.
דרך נוספת להעמקת השליטה, התלות וגיוס משתפי פעולה.
אבל זו בהחלט הייתה שגרה עבור החיילים והמאבטחים שבדקו ווידאו שהכול מתבצע לפי הנהלים והפקודות.
גם למתאמי הבריאות בבית-אל שם מנפיקים את אישורי המעבר מהגדה למזרח ירושלים הייתה זו שגרה.
והייתה זו גם שגרת יומם של אנשי השב"כ, מפקחי העל של הכיבוש, שבלי הסכמתם איש אישה תינוק או גופת מת לא עוברים מצד אחד למשנהו שוידאו שהקשיש החולה אינו סכנה ביטחונית ושאין מניעה לאפשר לו להגיע לבית החולים ולשוב כששליש מרגלו חסרה.
פחות חשוב וכמעט עניין שבשגרה היה העיכוב/הכליאה שלנו מול העמדה הפנימית של החיילים.
שוחררנו לאחר כעשר דקות ע"י קצין המשטרה רב- פקד עמי שסיפר בגאווה שהיה זה הוא שהורה לפני מספר שבועות לעכב את רוני את נורה ואותי.
וצריך לשפשף את העיניים כדי להאמין, אבל העובדות מדברות בעד עצמן: נבקע סדק בחומה!
אולי כי:
"There is a Crack, a Crack in Everything/That's How the Light Gets In" / Leonard Cohen.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-
