קלנדיה, יום ב’ 10.3.08, בוקר
07:00 קלנדיה
תור ארוך וצפוף של גברים בדרכם לעבודה, ממתין לפני הקרוסלה החיצונית. דוחפים אחד את השני, קופצים מעל הברזלים כדי להגיע למקום הראשון עם פתיחת הקרוסלה. אי אפשר להכניס מחט בין אדם לאדם. ממול, בתוך הרחבה, עומדים שני אנשי אבטחה כדי שלא יהיה בלגן. התור מתקדם לאט.
בצד השני, במה שנקרא "התור ההומניטרי", מצטופפות נשים ותלמידי בית ספר. השער שם נפתח מפעם לפעם. לא בוער. רוני מדברת עם מעביד מעטרות שמספר לה שמכיוון שכביש 443 נסגר לתנועת פלסטינים הרי אותם עובדים שהגיעו דרך 443 ישר לשער עטרות ושם נבדקו, צריכים עכשיו להגיע לקלנדיה. זה מוסיף 1000 איש בשעות הבוקר. האנשים נדחפים ודוחפים. רותי מדברת עם סטודנט מקלנדיה שלומד חינוך במכללת דוד ילין ומאחר כל יום ללימודים. הוא מחכה עד שהלחץ ירד. נכנס בשעה 09.00 בערך.
הלכלוך והזוהמה בכניסה, לפני השלט המברך את הבאים בשערי מדינת ישראל, מדהימים כל פעם מחדש.
מוכר הקפה בכניסה סיפר לנו שבשעה 04.00 דפקו על דלתו 3 חיילים (רעולי פנים), הקימו את המשפחה כולה, הוציאו אותם החוצה, כולל את אמו הזקנה על כיסא גלגלים, כי הם מחפשים מישהו בכפר.
אנחנו מנסות לעזור לנשים להגיע לתור ה"הומניטרי", כי הרי אין שום אפשרות שאשה תוכל להיכנס בדרך הרגילה. מנסות גם לעזור לנשים מבוגרות יותר להיכנס קודם. כולם מסתכלים עלינו איך אנחנו מנסות לגרום לקצין המת"ק לראות אותנו – בנפנופים, בקפיצות, בקריאות כדי להתחנן שיפתח עבורן, או עבור אֵם עם נער שמקבל טיפול נגד סרטן. קצין המת"ק נמצא שם אומנם כל הזמן אבל קשה לגרום לו או לקצינים הרבים האחרים, כולל ד. מפקד המחסום, לעשות משהו כדי לשנות את הגיהינום הזה.
משפחות האסירים לכלא עופר מגיעות עכשיו לא לפני 07.00 אבל מחכות לפחות עד 09.00. בסביבות השעה 10.00 עזבנו את המקום ההרגשה היא שלא ייתכן שהמצב הזה של ד-הומניזציה כה חריפה יימשך עוד זמן רב בלי שיפרצו שם מהומות. אנחנו רק מקוות שהצבא המפותח והחזק של מדינתנו ער לכך.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-
