קלנדיה, יום ב’ 7.1.08, אחה”צ
14.00 – 17.30
בית הספר התעשייתי בעטרות, מחסום עטרות, ביטוניה, מחסום כביש רמות
קבענו
פגישה עם מר ווספי ת', ממלא מקום מנהל בית הספר התעשייתי שבאזור
התעשייה עטרות. הוא ביקש את עזרתנו בעניין הגעתם של תלמידיו לבית הספר.
כרגע עליהם ללכת כשלושה קילומטרים ברגל מהכניסה היחידה לאזור התעשייה,
בעוד שיש שער כניסה צמוד לבית הספר, ליד בסיס משמר הגבול. אלא ששער זה
סגור תמיד. פנינו למר גיא א', הממונה מטעם העירייה על רווחתם של
הפלשתינאים בעלי התעודות הכחולות, המתגוררים ופועלים מחוץ לגדר. הוא אמר
לנו כי אוטובוס עומד לפעול באזור וכי התלמידים יוכלו לנסוע בו. בינתיים
דבר זה לא התרחש. הצענו למר תמימי, על פי המלצתו של גיא, לכתוב מכתב
לניסים א' מפקד מג"ב עוטף ירושלים, ולהסביר את בעיית התלמידים. העתק
מכתב זה אמור להישלח לגיא עצמו ולמנהל אזור התעשייה שאמור היה לדאוג
להפעלת האוטובוס. לדברי מר תמימי יש אוטובוס אחד בלבד המגיע לאזור ב- 7
בבוקר, המסיע רק תושבים של מערב ירושלים. בדעת מ"מ המנהל להזמין את גיא
א' לביקור בבית הספר . הוא גם סיפר לנו על תכניתו להרחיב את בית הספר
(שיש בו כרגע רק שתי שכבות) ולקלוט גם תלמידים לשנת הלימודים העשירית, דבר
שירענן את בית הספר ויאפשר גם להגיע להישגים טובים יותר. היות ויש גם
פנימייה בבית הספר, הוא מתכוון להציע לישובים בגליל לשלוח לשם תלמידים.
לשם כך הוא מבקש לעבור לתכנית הלימודים הישראלית לקראת בחינות בגרות.
רעיון זה עשוי להיתקל בקשיים שונים, בין השאר משרד החינוך הישראלי עלול
שלא להכיר במורי בית הספר בשל העובדה שמרביתם אינם בעלי ההשכלה האקדמית
הדרושה. הצענו לו ליצור קשר עם רשת אורט, העשויה להיות מעוניינת בסיפוח
בית ספר מסוג זה, אך לדבריו הניסיון של בית ספר בשייח ג'ראח השייך לרשת
אורט, אינו טוב במיוחד. לדבריו יש לו ציוד מקצועי מתוחכם במיוחד שאינו
מנוצל די הצורך. יש בבית הספר עשר כיתות לימוד, אך רק ארבע מאוישות.
רצינו
לעבור דרך מחסום קלנדיה ולהגיע למחסום ליל. שלטים חדשים במחסום הצביעו על
כך שלישראלים אסורה הנסיעה בכיוון זה. חייל שישב בג'יפ צבאי, פנה אלינו
וציין גם הוא שהנסיעה בכביש לליל אסורה, מצב חדש.
ליד
היציאה מאזור התעשייה הוקם מחסום פתע (עליו כבר דיווחנו לפני שלושה
שבועות) ותור ארוך של מכוניות שבאו מכיוון מערב השתרך שם. לא יכולנו לעצור
כי היינו מהעבר השני של הכביש, וכשחזרנו מעט יותר מאוחר, כבר לא היה תור.
נסענו
למחסום ביתוניה; שתי משאיות עמוסות נכנסו אליו, אחרי שנהגיהן ירדו להציג
ניירות, בכדי להעביר את המטען בשיטת "גב אל גב". חיילת במחסום ביקשה שלא
נתקרב: "זה שטח צבאי סגור וחוץ מזה מסוכן לעמוד פה כי מדי פעם יורים כאן".
לשאלתנו מי יורה ומניין, לא הייתה לה תשובה.
הכניסה לכלא עופר שופצה וחודשה, משאית עם אסירים נכנסה בשער.
בקור המקפיא במחסום מכיוון ביר נבאללה, על כביש רמות, לא
עמדו מכוניות כנראה שהקור מנע מהחיילים את הרצון לבדוק ביסודיות כל מכונית
שעברה. האם ההכנות לבואו של הנשיא בוש כבר גרמו למיעוט התחבורה מכיוון
רמאללה?
צפונה נסענו דרך שכונת נוסייבה ובחזרה לאורך החומה מצדה המערבי. השער ליד מחסום א-ראם היה פתוח לרווחה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-