קלנדיה, יום ג’ 26.7.11, בוקר
בוקר קשה מאד. כשאנו נכנסות לאזור המקורה בשעה 6:05, הוא מלא אנשים — יש העומדים בתורים, יש שלא, ויש שיושבים בספסלים – וקהל רב מתגודד ליד השער ההומניטרי. מיד ניגשים אלינו אנשים המתלוננים שהם עומדים בתור מאז השעה 5:00 אך הקרוסלות נפתחו רק לעיתים רחוקות ובכל פעם רק מעט אנשים הוכנסו פנימה. מצב זה אושר ע"י שני המשקיפים האקומנים מן ה – EAPPI, שמתעדים הכול מהשעה 5:00.
בשעה 6:10 אנו מצלצלים לקו ההומניטרי ולמת"ק. קצין המנהל האזרחי ומאבטח נכנסים למחסום בשעה 6:15 וכעבור כמה דקות השער ההומניטרי נפתח וכ-20 איש עוברים דרכו. אחר-כך שער זה נפתח בכל פעם שקומץ אנשים מתאסף לידו.
בשעה 6:15 הקרוסלות בקצה המעברים דמויי הכלובים נפתחות (בפעם הראשונה מאז הגעתנו) אך רק 18 אנשים (6 בכל שרוול) עוברים. הקרוסלות נפתחות שוב ב- 6:28, והפעם 72 אנשים עוברים ((24 X3). זה אמנם עוזר להפחית את הלחץ , אך הקצב החדש הזה (שאולי מוכתב ע"י קצין המנהל במקום, אשר נראה מדבר לעתים תכופות בנייד שלו, אולי במאמץ להציל על המצב) רק מגביר את הצפיפות הבלתי נסבלת שבאזור שמעבר לקרוסלות, בדרך לבדיקות.
למרות פתיחת הקרוסלות מדי פעם, הצפיפות בתורים נמשכת שעה נוספת, עד שב- 7:21 קבוצה גדולה (46 X3) עוברת את הקרוסלות. אך הצפיפות בצד השני מתגברת עד כדי כך שכמה מן התורים שם צריכים להתפתל כדי שהאזור יכיל את כל האנשים. התורים לקרוסלה מתרוקנים רק בשעה 7:30 והקרוסלות מסתובבות חופשיות כך שמעט האנשים שממשיכים להגיע בשעה זו עוברים אותן מיד. ומיד "נוחתים" לצפיפות הנוראה מן הצד השני.
כשאספנו מספרי טלפונים כדי לצלצל לבעליהם לאחר שיעברו את המחסום , פנו אלינו מספר אנשים כועסים ביותר. מעבר לכך שנזפו בנו על כך שאנו לא פותרות את המצב הבלתי נסבל בקלנדיה ("מה יוצא מזה שאתן באות הנה?" טען יותר מאחד מהם), הם פרקו את זעמם על כך שהמערכת מתייחסת אליהם "כבקר", אפיינו את החיילים בסרקזם כ"הבנים של העם הישראלי האציל", וקבעו שכל המערכת בקלנדיה, שלא לדבר על הקצב שעוברים בה, אינו אלא הטרדה וטרטור מרושע של השלטון הישראלי. הערות ותלונות אלו בוודאי אינן חדשות , אך נדמה שלא שמענו אותן מובעות בחריפות כזו מאז פרשת החיילת הישנה לפני כחודש.
למרבה הצער, הניידים שצלצלנו אליהם יותר מאוחר, כדי לוודא כמה זמן לקח לעבור את המחסום כולו, היו מכובים.
עזבנו את המחסום בשעה 7:35, כאשר הקרוסלות הסתובבו חופשיות.
הערה:השרוולים והקרוסלות, שנבנו, כביכול, לשמור על הסדר, הפכו לסמלים מתועבים של הכיבוש. צעירים הרוצים לעקוף את התור – או למרוד נגד המערכת – מטפסים על השרוולים ומנסים להשתלשל ישיר לתוך הקרוסלות למרות הסכנה לגוף ולנפש. הגברים המעוכים בתוך השרוולים שואגים בתסכול על חבריהם כאשר הקרוסלות נפתחות והם מרגישים שחבריהם לא עוברים אותם בקצב מספיק מהר. אך ברגע שהאנשים האלה נמצאים בצד השני של הקרוסלה הראשונה, יש סדר מוחלט ,בחמישה תורים, אפילו כאשר יש צפיפות כה גדולה שהתורים צריכים להתפתל כנחשים.
המשקיפים מ- EAPPI, וגם מספר פלסטינאים שאמרו שהגיעו וחיכו בתור שעה, מעידים שהשעה בין 5:00 ו-6:00 היא פרק הזמן הקריטי ביותר . אילו המשמרת של הקצינים היתה מתחילה כבר בשעה 5:00 בבוקר, כשאלפים רבים צובאים על השערים ורק חיילים מועטים אם בכלל ( או רק חיילת אחת ) , אחראים לשלומם ומעברם התקין , המצב של הבוקר (ודומיו) לא היה נוצר, או לפחות לא היה נוצר בחומרה כזאת . כל הצטברות של אנשים בתורים במשך השעה שבין 5.00 ל – 6.00 יוצרת בהמשך מצב בלתי נסבל של עיכוב ועצבים שקשה לפתור אותו עד אחרי 8:00.
אין לנו מושג מה גרם למצב הבלתי נסבל הבוקר או עם מי דיבר קצין המינהל לעתים תכופות בנייד שלו . אך ניכר שאחרי שקצין זה הגיע, הקרוסלות נפתחו לעתים יותר תכופות ועלה מספר האנשים שהורשו לעבור דרכן .
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-
