קלנדיה - יום השישי הראשון לחודש הרמדאן
תחילה הייתה המקוננת.
רגליה עגנו לצד עמדת החיילים, במקום שלחוקי היום הזה מכאן והלאה אסורה עליה ההתקדמות, בידה הקוראן ובפיה מספד לילדי עזה הנטבחים.
הצעקה הייתה פרטית וציבורית באותה העת.
ולא היה דבר מלבד דברי הנהי העוצמתיים של האישה, כי אלו ששם הם בלבם של אלו שכאן.
העצב היה שרוי על פני האנשים כולם. הילדים הטבוחים בעזה כבר לא נספרים ביחידים, לא בעשרות ולא במאות. גופותיהם נספרות באלפים. שורות שורות הם מוטלים בשם נקמה שאין די לה.
במרחב הציבורי שמחוץ לגזרת המחסום נכחו בעיקר הריקנות והצער.
בשנים קודמות באותן השעות היו נתיבי המעבר, במתקן שבמהותו הוא קורלס, צרים מלהכיל את אלפי בני האדם שהתדפקו על שערי ירושלים בדרכם לאל-אקצה לשם קיום מצוות דתם.
הפעם נדם המקום ונעלם ההמון.
מעטים הגיעו. בדיקת התעודות הייתה קפדנית ומדוקדקת. מי שלא עמדו בתנאי גיל הזיקנה או הילדות שהוכתבו ע”י השלטון סולקו בבושת פנים.
השנה לא הייתה ההפרדה המסורתית שנוהג השלטון בין גברים לנשים, מנהג שבכל השנים תמהתי אודותיו ושאלתי למה רק בחודש אחד בשנה מתחשב השליט בצנעת הנשים, הנה יצא המרצע מהשק ונחשפה האמת, כי המהות היא אחת ואין בלתה והיא עניין של שליטה ולא של מוסר.
בתמונה: אחים שעל פי מראם ותעודתם בוגרים מגיל עשר, הם והוריהם שטרם הגיעו לגבורות, נאלצו לסוב לאחור.
החיוכים על פני מכרים נדמו יותר למחווה של נימוס מאשר לחיוכי שמחה.
כמו שאמר לי מוחמד, מכרי מזה שנים רבות שמתפרנס מנהיגה במונית: “אין כלום, אין עבודה, אין פרנסה. הדלק ביום עולה לי יותר ממה שאני מרוויח ביום”.
ואי אפשר היה שלא להבחין באדם שישב כל העת בבדידות לצד הכביש מרוכז בקוראן, כי הוא וכמותו וכולם מעידים על מהות המשפט הנישא בפי מנהיגי ישראל ומופעל בידי הצבא לשלוחיו, כל שמתרחש בקלנדיה ביום השישי לרמדאן הינו מראה לחופש הפולחן שנהוג כאן.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanMay-13-2025קלנדיה: נוהל גב אל גב להעברת חולים
-
