קלנדיה, יום ה’ 12.11.09, בוקר

הגענו לקלנדיה בשעה 05:30 התור היה קצר והמעבר מהיר.
ההבדל העיקרי מבעבר היה בכך ש"הכלובים" היו ריקים ואנשים הוכנסו למתחם ועמדו שם בתור. ההתנהלות הזו הורידה מהלחץ הפסיכולוגי של הממתינים. כל העמדות היו פתוחות והמעבר עצמו לקח כ-20 דקות. משיחות עם העוברים שמענו כי ביומיים האחרונים חל כנראה שיפור במעבר. יחד עם זאת קשה שלא להבחין בכעס המצטבר על הצורך לעבור את דרך החתחתים הזו מדי יום.
ילדים רבים מגיעים למחסום לפני השעה שבע כאשר המעבר "ההומניטרי" נפתח, והקטנים על ילקוטיהם הכבדים נאלצים לעמוד בתור הלחוץ, בין מבוגרים הממהרים לעבודה ואינם פנויים לפנות להם מקום. כאשר נפתח התור ההומניטרי בשעה 06:50 היתה נהירה גדולה אליו בעיקר של תלמידים.
בעוד אנו עומדות ליד המעבר לתור "ההומניטרי" נעמדה אשה בשנות השלושים לחייה לידינו, ובעברית רהוטה התלוננה על כך כי בהתחשב בסידורים הנוהגים במחסום אין לה סיכוי להגיע בזמן לעבודה. בימים כתיקונם היא עוברת במכוניתה אך היום שינתה משום ממנהגה מסיבות שלא ניסינו לברר. היא סיפרה כי היא עובדת בקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים וגרה ברמאללה. דקה או שתיים לאחר שנפתח השער "ההומניטרי" שמענו צעקות וראינו שחלק מהילדים שעברו נשארו על עומדם מתבוננים באירוע חריג. עוד דקה או שתיים וראינו (בצילום משמאל) את האשה אזוקה ושוטר מוביל/גורר/דוחף אותה באלימות לא מבוטלת. האשה נראתה הלומה לחלוטין. התקשרנו מיד לקונסוליה האמריקאית למספר חרום והודענו על המקרה. דיברנו גם עם המינהל האזרחי, עוטף ירושלים, וביקשנו גם את התערבותם.
לאחר זמן קצר התקשרו מהמינהל האזרחי אלינו וביקשו שנבהיר את מה שראינו. בשעה 09:30 התקשרנו לקונסוליה האמריקאית לנסות לברר האם שלום לאשה, אך הם סירבו לענות ורק ציינו כי העניין הועבר לטיפול קצין הביטחון של השגרירות.
כאשר עזבנו בשעה 08:00 כבר לא היה תור.
לפי ספירת האקומנים (שספירתם אינה מדוייקת) עברו היום 2500 אנשים.
בעודי רושמת דוח זה התקשרו מביטחון הקונסוליה האמריקאית לברר מה שראינו – נקווה כי העניין יסתיים בהקדם.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-