חזרה לדף חיפוש דוחות

קלנדיה, יום ו’ 16.9.11, בוקר

צופות ומדווחות: יעל ישראלי., חנה בר"ג. (מדווחת)
16/09/2011
| בוקר
 
הגענו ב-08:20. מעט עוברים במחסום הרגלי לעומת תור איטי במעבר המכוניות. מיד בבואנו ראינו אישה מבוגרת בכסא גלגלים ולידה מלווה צעירה בהרבה. הפתח "ההומניטארי" אינו נפתח בימי ששי. הזעקנו את אומר קצין המת"ק שבא במהירות, מוגן ע"י שני מלווים. כולם חמושים מכף רגל ועד ראש. אומר הסביר לאישה בערבית ובסבלנות כי היא זקוקה לאישור כניסה, שאותו עליה לקבל במת"ק הפלסטיני. למרות נסיונות השיכנוע של הנשים, התברר כי בלי אישור אין פתרון.
 
עברנו את הקרוסלות של הכלובים. אחרי כמה דקות "גילינו" אישה צעירה מאד ואיתה שתי בנותיה הקטנות (והחמודות מאד) עומדת ליד הקרוסלות בוכה. לא היתה לנו שפה משותפת ונאלצנו לבקש עזרת העוברים ושבים לצורך תרגום. התברר כי הצעירה נשואה לבעל תעודת זהות כחולה והיא בדרכה לשבוע ביקור אצלו. היתה בידה תעודת הלידה של הבת הגדולה אך זו של הפעוטה בת השלוש נשכחה בבית. כמובן שבתעודת הזהות שלה לא מצוינות הקטנות כי הן "ישראליות". התערבותו של אומר המת"קניק עזרה והוא אישר את המעבר. חשבנו כי הבעיה נפתרה. ליווינו את האם למסלול המיועד, קדמנו אותה לראש התור וחיכינו לפתיחת הקרוסלה. כשזו נפתחה נבהלה הפעוטה בת השלוש ופחדה לעבור בקרוסלה והתחילה לבכות בבכי תמרורים. האם שלחה את שתי הבנות להקדים אותה במעבר, אך הקרוסלה נסגרה והאם ושתי הבנות עמדו עכשיו משני צידי הקרוסלה. הדקה שעברה עד שהקרוסלה נפתחה שוב והאם עברה נראתה כנצח. כאשר הגיע הרגע לעבור את הקרוסלות בדרך לירושלים חזרה התמונה על עצמה – הקטנה פחדה וסירבה לעבור. אבן ירדה מליבנו כאשר השלוש יצאו "לחופשי".
 
עברנו להשקיף על מעבר המכוניות. אחרי דקה נעצרה התנועה – החלפת משמרות. לאט לאט – לאן ממהרים? הנהגים החלו לצפור במרץ, וקראו לעברנו שנציין בדוח כמה איטית היתה ההחלפה. אחרי כל זה, נדרשו כ-20 דקות למעבר המכוניות.
 
החלטנו לעזוב. עברנו את התהליך ובדרכנו החוצה ראינו לפתע ילד כבן 8-9 עובר את הקרוסלה בזחילה בין שלבי הקרוסלה. מיד נדלק האור האדום והקרוסלה נסגרה. עוד אנו מנסות לטלפן ולבקש את פתיחת הקרוסלה הופיע איש ביטחון מהחברה האזרחית ופתח עבורנו את הקרוסלה. עכשיו גילינו את "הפושע" הקטן עומד ליד אחד משלבי הגדר המקיפה את המחסום, כאשר יד אחת לופטת בחוזקה את אחד משלבי הגדר, והנסיונות לשכנעו כי יחזור לפלסטין נופלים על אזניים ערלות. היות ופחדנו לגורלו של הילד נשארנו במקום. מבוגרים רבים ואנשי הביטחון ניסו לשכנע את הילד לשוב על עקבותיו והוא בשלו. עכשיו הופיע חייל מג"ב, ש"לקח פיקוד" – אך הילד בשלו. החלטנו לנסות מזלנו – ניגשנו אל הילד ניסינו ללטף אותו ולהושיט לו יד ולהציע כי אנחנו נלווה אותו, אנחנו ולא "הם", בחזרה לצד השני. גם זה לא צלח. אז עלה בדעתנו הפתרון – נתנו לילד שטר כסף, הושטנו לו יד שהוא לקח ברצון ויחד ובלווי "מתאים" צעדנו לעבר הקרוסלה בדרכו "לשם". סיפרו לנו כי הילד "ידוע", שאביו במאסר, והוא ממוכרי המסטיק או המים. השטר שנתנו לו עלה בערכו וודאי על תמורה של יום תמים במחסום. שאלנו את עצמנו רק היכן שרותי הרווחה של הרשות הפלסטינית?
 
עוד בוקר בקלנדיה.

  • מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • בסרט: "סיפורו של מחסום"
      נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.

       

      מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)

      המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.

      מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.

      המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה  (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.

      בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר.  קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ.  עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום. 

      ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.

      בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.

      (מעודכן לאוקטובר 2021)

      https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI

      קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
      Tamar Fleishman
      Jun-8-2025
      קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
לתרומה