קלנדיה, יום ו’ 21.5.10, בוקר
9:00-11:30
מחסום קלנדיה 09:00
זה מספר חודשים שהמנהל האזרחי מנפיק היתרי מעבר לתפילה בהר הבית בימי ששי. ההיתרים ניתנים למספר מסוים מתושבי הגדה, לנשים וגברים מעל גיל 50 ולילדיהם עד גיל 12, בתנאי שהם לא מנועים בטחוניים. וגם זה רק למספר מסוים מכל כפר או יישוב וליום ששי מסוים – על פי החלטת ישראל. את הדברים האלו למדנו מן הפלסטינים ומעיון בתסריחים (אישורי מעבר) שלהם.
היתרים הם גם נייר עם מגבלות ואיסורים, עונשים, השפלות וביזוי, כפי שנגלה בזמן העמידה בתור.
מאות אנשים עומדים בתורים צפופים ודחוקים. רוב האנשים מבוגרים עם תעודת זהות ירוקה, גם הם וגם הילדים לבושים בבגדי יום טוב.הדהומניזציה של הפלסטינים מתגלה ממבט ראשון. אולם ההמתנה של "טרמינל" קלנדיה מטונף. עם האבק התמידי נישאים באוויר גם ריחות של שתן וממערכות הכריזה צורמות מלים שאי אפשר להבין אבל אי אפשר לטעות בטון המתעלל המאיים שלהן, כמו דיברו למסדר פושעים במחנה. וכפי שמהר מתברר, אלה היו פקודות והוראות והערות נלעגות ולועגות כלפי כל מי שעמד בתור. זמן העמידה בתור הוא כשעתיים ויותר, עד ליציאה.
כאמור התסריחים (אישורי המעבר לתפילה) ניתנים לבני 50 ומעלה נשים וגברים. ילדים עד גיל 12 מורשים לעבור רק בלוויית הוריהם בעלי ההיתרים. נכדים לא מורשים לעבור עם הסבים כפי שאמרה לי שכנתי לתור: "לא ילדים של ילדים ולא בנות של בנות."
הפלסטינים הגיעו מבית סוריכ, בית איכסא, ביתוניא, ארם.
חבר מועצה של היישוב לוקח קבוצת תעודות זהות ומבקש את התסריח במת"ק קלנדיה. על האישור כתוב:
מת"ק שומרון עוטף אלראם
היתר ללא צורך בכרטיס מגנטי
היתר כניסה לירושלים מ 5:00-19:00 לתאריך…
המעבר לכל תושבי המקומות הנ"ל רק ממחסום קלנדיה.
בתורים היו מעט מאוד אנשים בעלי תעודות זהות כחולות. היו גם היתרי מעבר לביקור משפחות, היתרי מעבר לצרכים רפואי, היתרי מעבר לעבודה/מסחר. כולם היו ממורמרים וחזרו על המשפט "זיי אלע'נם", כמו כבשים, אסוציאצות של אנשי כפר. בוויכוח פוליטי קצר הם אמרו שאין מה לצלם ולרשום עוד, הרי כל העולם יודע. הרי כבר נכתב ונאמר וצולם כל כך הרבה, ושהעולם הערבי הכי אשם.
אשה בוכייה כבת 70 הוחזרה אחרי שעמדה שעתיים בתור, כי לא היה לה תסריח – היא קיוותה לעבור בזכות קמטיה. אשה אחרת בכתה עוד לפני שהגיעה לחיילת כי פחדה שמא לא יתנו לה להיכנס עם נכדותיה הפעוטות. עוד אשה עם דמעות בעיניים סיפרה שיש לה אישור לביקור משפחות אצל בנותיה בירושלים, זו הפעם השניה בשנתיים. הגברים במשפחתה מנועים ורק היא יכולה לבקר את הבנות בבתיהן. אם צעירה עם אישור כניסה רפואי בכתה על בתה החולה ועל הסבל הנוסף והמכוון של המחסום.
היום לא פתחו שער הומניטרי.
התנהגות החיילות שמאחורי הזכוכיות המשורינות – מחפירה ומתעללת. הן לא הפסיקו לצעוק על כל מי שהגיע מולם, דיברו בעברית וצרחו על מי שלא הבין, חזרו וקראו לנשים מטומטמות, והפחידו את הילדים ואת הזקנים והזקנות עם ההוראות במיקרופון. מי שמגיע/ה לאשנב צריך/ה להדביק התעודה לזכוכית המשורינת, להכניס את התסריח דרך חריץ מתחת לחלון, פה ושם נתבקשו נשים וגברים להניח ידיים לזיהוי ביומטרי (טביעות אצבעות), לפי הסדר הנ"ל וחסר לו לחסר הנסיון שלא מבין. לילד אסור לעבור לפני הוריו, וילד אחד כמעט בכה כשלא הבין והחיילת צרחה עליו עוד יותר והפעם ב…אנגלית .הכי הרבה שמענו: "יא חג'ה, לווין,לפיין [הי אדון, לאן?], את מטומטמת או חירשת ?"
כשהגיע התור שלנו, אחרי שעתיים מאז הצטרפנו אליו, רשמו במחשב את מספרי הזהות שלנו. המספר שלי היה כבר מוכר עם הפרטים (לא שמתי לב שרושמים בקלנדיה עד שלא קראתי על כך בדוח האחרון של תמר פ.). מה יצא מזה מי יודע. מילא, זיי אלפלסטינים, סופסוף.
הערתי לחיילת על הצעקות והלעג שלהן כלפי הפלסטינים. לולא הזכוכית המשורינת שחצצה בינינו היא וחברותיה ודאי היו מתנפלות עלי פיסית. נענינו כי אלה (הפלסטינים) "הם לא אנשים, הם מטומטמים וטיפשים… בגללם אנחנו פה 12 שעות משמרת, שיגידו תודה על שאנחנו נותנות להם לגור בישראל… לא בעיה שלנו שלא מבינים עברית שילמדו…"
את העונש שלנו קיבלנו כשנעלו בפנינו את הקרוסלה האחרונה לעוד מספר דקות. ועל הדרך הענישו את הפלסטינים מאחורינו.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-
