קלנדיה, יום ו’ 3.9.10, אחה”צ
התמונה שלמה מצרוף כל פרטיה:
* דרכו של נהג מכונית קשיש שיעד פניו הכפר קלנדיה נחסמה בידי שלושה שוטרי מג"ב בסמוך לאזור התעשייה עטרות. החוסמים הסבירו לו: "היום אסור לנסוע מכאן…" , "היום הכביש הזה סגור!"… האיש לא הבין. אינו יודע עברית. איש מהשלושה אינו דובר ערבית. לתמיהתי השיב אחד מהם:"זה מדינה יהודית…".
* קצין חמוש במצלמה עמד בסככת ההצללה מול הקשישות שעברו לכוון ירושלים וצילם וצילם וצילם… נראה שמתבשלת כתבת תדמית על הכיבוש הנאור המקפיד על שמירת זכות
ו של האחר לחופש הפולחן.
* הנשים, שככל שהתקרבה שעת הצהריים גבר חששן שגם השנה לא תתאפשר להן הגישה לאל-אקצה, נדחפו בגופן אישה אל רעותה אל עבר חסימות הצבא (תמונה לעיל), תוך שהן מושיטות קדימה יד אוחזת בתעודה להוכחת קשישותן העושה אותן כשירות לעבור לשם קיום מצוות דתן. ילדים רכים בשנים נמחצו בין דבוקות הגופות. לעזרתם נחלצו פלסטינים מהצוותים הרפואיים שטיפסו על חסימות האבן, הניפו בידיהם את ילדים במצוקתם והעבירו אותם אל הצד האחר להמתין עד שתחבור אליהם אמם.
הבכיר שבמפקדים לא רווה נחת כשהבחין שצוותי טלוויזיה מסקרים את המעשה ופקד על "סוף הדיג". הוא לא חשש לטף הנלחץ ונמחץ אלא לתמונה הלא מחמיאה שתתקבל. כי תמונה ולא המציאות היא יוצרת התדמית.
* פעוט כבן שלוש שבכוח ההמון נדחף והופרד מאמו, פרץ בצעקות שבר כשגילה שיד זרה אוחזת בידו (תמונה ראשונה למעלה).
*תינוקת שאמה נחסמה, הועברה על ידה לסבתה כדי שתצטרף אליה לתפילה. הילדה הביטה לאחור מבועתת ומררה בבכי קורע לב.
* גם ביום השישי הזה פעלה "הדלת המסתובבת": אישה שנתפסה חודרת אל תוך השטח הסטרילי ותעודתה העידה שאינה עומדת במבחן הקשישות – הוחזרה אחר כבוד דרך פירצה שבחומה. מי שיותר מפעמיים ניסתה את מזלה וזה בגד בה, נענשה בעיכוב עד שחס עליה הקצין שתעודתה שהתה כל אותה עת בכיסו.
* בצד המזרחי שהוקצה לגברים ההקפדה והתנהלות 
לובשי המדים הייתה נוקשה ומחמירה. גם לנו הקצו מקום עמידה ואסרו לצלם מהחזית. ויוי ואני נדרשנו לעבור אל מאחורי החסימות וצוונו ב:"אסור לך לעמוד כאן!"…"אל תצלמי!". ויוי נכנסה לויכוח על זכותה. אני התעלמתי המשכתי בשלי. שלומי, המפקד במקום, שלח אחד מאנשיו למשוך אותי בכוח. רק ההבטחה שאם ימשיך ויגע בי ימצא עצמו מואשם בתקיפה מינית, הסיטה ממני את ידו. משהסתבר לשלומי ואנשיו שאני נשארת ומצלמת, נקטו בשפלה שבשיטות וסגרו בפני הפלסטינים את המעבר (חזקים על חלשים…). ואילו אני, שמשולה בעיניהם לעבריינית, חירותי לא נפגעה. משום שהזמן היה טרם סגירת המעבר, לא התעקשתי על זכותי, עברתי לצד שהוקצה לי והכנסת הפלסטינים למתחם חודשה. אז מצאתי את עצמי מול צוות טלוויזיה שהיה עד לאירוע והתקיימה עמי שיחה – למורת רוחו (שנכרה על פניו) של הקצין.
"המבדיל בין קודש לחול, חטאותינו הוא ימחול…"
* 12.15 היא שעת ההבדלה בין קודש לחול. הזמן המבדיל בין נוהל רמדאן להתנהלות שבגרה. החסימות והמחסומים הוסרו ונלקחו למשמורת לרמדאן הבא. מרגע זה והילך שוב אין קשישים עוברים ללא בדיקה וכל בן אנוש פלסטיני שב ונתפס כסיכון ביטחוני.
* את עאישה בת השישים וחמש תושבת מחנה הפליטים אלעמארי, אישה ערירית (לפני שנים נעזבה ע"י בעלה שעבר לכווית שם נשא אישה אחרת על פניה), מצאנו רובצת על הארץ לפני הקרוסלות שננעלו בפניה כשהיא רועדת ומיוזעת, מציגה לראווה את צווארה הנפוח בשל בלוטת התריס שאינה מתפקדת ואת צרור הניירות והתעודות המעידים ככתוב בהם על: "מחלות דם, מעיים ותירואיד". מהמסמכים שהושיטה למדנו גם שברשותה כרטיס אונר"א מתוגבר המוכיח על מצבה הכלכלי הקשה. עיאשה ביקשה להגיע לביה"ח אוגוסטה-ויקטוריה שבו טופלה בעבר. תסריח לא היה ברשותה. אילו ידעה מראש שהמחלה תתקוף אותה, גם אז לא סביר שהיתה מצליחה להגיע למשרדי הקישור ולבקש התר, כי אפילו את השקלים הבודדים הדרושים לנסיעה למחסום קלנדיה קיבצה משכניה.
רק לאחר חמישים דקות מהרגע שהתחלנו "להציק" לאנשי המנהל בעניינה, אולתר פתרון מבלי שהמערכת תפר את הוראות עצמה שלא להעביר אדם שאין בידו האישור המתאים וצוות של הסהר האדום הגיע ולקח תחת חסותו את עאישה להובילה לטיפול בבי"ח בגדה.
*לנה, שחוקרת את נושא ארגוני זכויות אדם, העירה שמדינתה, בנורבגיה, "אדם חולה פשוט הולך לבי"ח ואינו צריך לעבור כאלו עיכובים וייסורים". הארנו את עיניה שכך גם במדינת ישראל והדברים להם הייתה עדה הם מחיקת זכויותיו הבסיסיות של המצוי תחת כיבוש.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-
