קלנדיה, יום ו’ 5.8.11, בוקר
יום שישי הראשון של הרמאדן
95,000 איש הגיעו לתפילות באל-אקצה אמרו ברדיו והוסיפו שבקלנדיה עברו 60,000 איש.
כלומר: מרבית המתפללים עברו בקלנדיה. וחשוב יותר – כמה הגיעו לקלנדיה ולא עברו?
הגענו ב-10:00, בעצם לפי שעון פלסטין השעה היא רק 09:00 שימו לב משמרות בוקר ואחה"צ.
הסידורים – כמו בשנה שעברה, גברים עוברים בצד המזרחי ודרך מעבר הולכי הרגל הרגיל. נשים עוברות בצד המערבי דרך מסלול המכוניות. אזור החניה סגור ומסוגר. במעבר הנשים צריך לעבור שלוש עמדות בדיקה. סינון ראשון, שליחה חזרה של כל מי שלא עומד ב"קריטריונים" ובדיקה נוספת!
האזור מוצל ביריעות צל כחולות, מתברר אח"כ שזו יוזמה פלסטינית. הרבה אנשי הסהר האדום מצוידים בכסאות גלגלים. ארגון פלסטיני מחלק כובעי מצחייה לילדים. הרבה מאד חיילים מכל מיני יחידות ודרגות. מטוראי עד ביקור של תת אלוף. מאבטחים אזרחיים, מג"ב, מת"ק, וכוחות נוספים, כולם "שומרים בקפדנות" וגם אחד מגן על השני, שההוראות ימולאו. סדר צריך להיות.
אחרי הבדיקה הראשונה לא מעט נשים נשלחות אל "שער המסורבות" ופה, לעין המתבוננת, מתגלה התמונה האמיתית. משפחות שהגיעו ביחד עם ילדים בגיל "הלא מתאים" עומדות בפני בעיה: ללכת להתפלל בכל זאת, אחרי שהשכימו והגיעו ממרחקים וודאי גם הוציאו לא מעט כסף על תחבורה, או לחזור עם הילד או הילדה הביתה? ואם יעברו בכ"ז, איך הבן או הבת ישובו הביתה בכוחות עצמם (?!).
בנוסף, החלוקה למעבר נפרד גברים ונשים, שבוודאי מיטיבה עם הנשים במעבר, מפרידה בין המשפחות המגיעות במשותף והולכות ביחד לתפילה. ילדים חייבים לעבור עם ההורה הביולוגי ועם תעודת לידה. האם יכולה לעבור עם בנים, אבל ראינו מקרה של נערה שבאה עם האב ועברה רק אחרי התייעצות, והוא עבר במעבר הגברים. יש שמוותרים ויש שבכל זאת ממשיכים. פה ושם היו שניסו בשנית (אחרי סירוב) והצליחו בכל זאת לעבור.
גם החיילים לא תמיד יודעים את הכללים ונדרשת הוראה מתקנת של איש מג"ב על מנת שבעלי תעודות כחולות (ישראליות) יעברו בכל זאת ללא הגבלת גיל.
אדם בן 49 אחרי אירוע מוחי הובל בעגלת נכים, רצה להגיע לתפילה. אולי בשנה הבאה, כשיגיע לגיל שמותר לו לעבור, לא יהיה בין החיים. סורב.
וכמובן אי אפשר בלי אירוע סתמי החושף את האלימות המותרת לשולט על הנשלט: אדם, כנראה סובל מפיגור התפתחותי, הושיט יד לעזור לאיש מת"ק להוריד את סככת ההצללה. החייל ראה בזה תקיפה, התנפל על הפלסטיני, הזעיק כוח מג"ב, התפתחה תיגרה, הפלסטיני השתולל וניסה להסביר וצעק: "רק רציתי לעזור לו…" ורצה שיבינו שהוא הקורבן. ההמשך ברור: "קחו אותו לכחולים!" (משטרה) והאיש נגרר פנימה.
האירוע מתועד ע"י תמר ותמי.ג.
לקראת סוף המעבר 12:30 13:00 לפי שעוננו – במעבר הנשים הן לא מוותרות!!! נשים צעירות עומדות נחושות לפני החיילים עם ילדיהן הקטנים. יודעות שלא יעברו אבל לא מוותרות על זכות המחאה.לא זזות, מתווכחות בערבית. "לא חשוב שהחייל לא מבין – אני אומרת מה שאני חושבת !"
12:15 במעבר הגברים נערכים כוחות מיוחדים של המשטרה לפזור הפגנה אלימה מול כ-50 גברים, כולם לקראת גיל 50 – גיל שהופך אותם מסורבי מעבר, קיוו שבכל זאת יגעו לתפילה החשובה…
שתי שורות אופקיות, מגיני פלסטיק, מגיני ספוג על הנעליים ולפי קריאה של הקצין מרחיקים אותם כמה עשרות מטרים מהמעבר.
הערה אחרונה בנושא "קריטריונים" ואישורים: ההוראות היבשות אומרות כי נשים עד גיל 45 צריכות אשור; ילדים יכולים לעבור עד גיל 12 בלווי הורה; גברים מעל 50 עוברים בלי אישור.
בשיחה עם אשה מג'נין למדנו שהגיעה בלי לנסות לבקש אישור, בסביבתה מתוך 65 בקשות שהוגשו אושרו 2 בלבד.
על "קריטריונים" לתפילה אין מה להוסיף. כבר שנים שאני רואה בדמיוני את מחזה האבסורד: ליד ביתי ברחוב שבטי ישראל בירושליים (מסלול ההליכה ממאה שערים לכותל), מתירים או אוסרים על אנשים ונשים ללכת לתפילה על פי "קריטריונים".
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-
