קלנדיה - תורים ארוכים וצפיפות מאלצים להעביר חלק מהפלסטינים במסלול עוקף תחנות הבידוק
בוקר מזעזע בקלנדיה. חלק מהאנשים הופנו למסלול עוקף את תחנות הבידוק כדי להתמודד עם הלחץ
הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. בחוץ חשוך עדיין, קול המואזין נשמע וקבוצת מתפללים מתארגנת בחניה. גם בכניסה למחסום יש קבוצת מתפללים, לכן נכנסנו דרך המעבר החדש לכיוון קלנדיה (דרך המקום שבו בעבר עמדו האוטובוסים), כך שלא נצטרך לעבור ביניהם. יחסית היום לא קר (10-8 מעלות).
בצד הפלסטיני ניצב בפינת הסככה דוכן הפלאפל על עמדת הטיגון שלו (האיום בדוח מהשוטר לא מרתיע אותו). גם מוכר הבייגלה כאן עם עגלתו ובחוץ הקיוסק המחודש. גם הפעם מכניסים אנשים דרך הקרוסלות שבקצה 3 המכלאות, והם ממתינים באזור סלאלום תחום בגדרות נמוכות לקראת הגישה ל-5 עמדות הבידוק. בשלב זה התורים במצב סביר וכל 5 העמדות פתוחות.
בשלב מסויים, ב-5:50 לערך, כאשר נפתחות הקרוסלות שבקצה המכלאות, מצד שמאל של המכלאה השמאלית (שאינו תחום בגדר מההתחלה כמו שתי המכלאות האחרות), מנסים להידחף פנימה צעירים. אנשים מבוגרים יותר קוראים אליהם שיעמדו בתור, אך זה כמובן לא עוזר. תוך שניות שלושת התורים קורסים. שוב אנו עדות למראות הרגילים של ערימת אדם דוחפת וזועקת. זה לקח היום כמעט שעתיים (!!!) עד ששוב נוצרו תורים מסודרים.
בינתיים רבים מתאספים ליד השער ההומניטרי וממתינים לפתיחתו באיחור אופייני. כאשר הוא כבר נפתח העוברים דרכו מתקשים להשתלב בתורים העמוסים לפני 5 עמדות הבידוק. הם מתרכזים בהמתנה לעמדה 5, שהבידוק בה מתקדם לאיטו.
כשהלחץ על השער ההומניטרי ירד יצאנו החוצה והלכנו לקנות כוס תה חם ממוחמד, בקיוסק שליד הכניסה למכלאות. יצאנו החוצה לראות מה התחדש, ואכן המבנה החדש כבר לובש צורה חיצונית סופית. מעבר לגדרות ניתן לראות לוחות לבנים מבריקים ועליהם שלטים חדשים: “ברוכים הבאים למעבר קלנדיה” באחד, שעות הפתיחה של השירותים השונים בשני.
כשחזרנו פנימה ראינו שרבים צובאים על המעבר ההומניטרי והגיעו עוד מאבטחים ושוטר. בהמשך הם הכניסו חלק מהפועלים דרך המעבר ההומניטרי, לא היה ברור לנו לפי איזה מפתח. מדי פעם כשהגיעו עוד נשים וזכאים היו מבקשים מהפועלים לסגת אחורה מהשער ההומניטרי ולאפשר להם לעבור קודם. בהמשך הבוקר הגיע השוטרת הבלונדינית שלא ראינו מזמן.
השער ההומניטרי, שמיד אחריו יש קרוסלה, מאפשר לאנשים לעקוף את המכלאות ולהגיע ישר אל עמדות הבידוק. יש שער נוסף שמחבר אותו אל אזור עמדות הבידוק. כאשר מגיעים חייל המת”ק, מאבטח ו/או שוטר מהאזור הפנימי כדי לפתוח את השער ההומניטרי, הם סוגרים שער שמוביל אל האזור שממנו באו, פותחים את השער המוביל אל עמדות הבידוק ואז הולכים לפתוח את השער ההומניטרי. בזמן האחרון הם באים מהצד של הקרוסלה ושם בודקים מי זכאי לעבור.
כעת השוטרת עמדה בכניסה מהמעבר ההומניטרי אל עמדות הבידוק ושם בדקה את ההיתרים של האנשים. הנשים והזכאים הרגילים הופנו אל עמדות הבידוק ואילו פועלים נלקחו ע”י חייל המת”ק ואחד המאבטחים והועברו מסביב. כך זה נמשך במשך כמה וכמה מחזורים של העברת אנשים דרך השער ההומניטרי. לא ברור לנו מה היה הקריטריון להעברת פועלים משם. אנו משערות שעובדי עטרות הם אלה שזכו ביחס המועדף במהלך הבוקר הזה. יתכן שהמעסיקים הם שהרימו קול זעקה על כך שפועליהם לא מגיעים לעבודה.
רק לקראת 8 סוף סוף היו תורים מסודרים לפני המכלאות. כאשר פתחו שוב את הקרוסלות התקצרו התורים מאוד והצטרפנו לאחד מהם. המעבר לקח כ-25 דקות. עוד בוקר קשה הסתיים. אנו תקווה שבקרוב יפתחו סוף סוף את החלק החדש של המעבר, בתקווה שהאמצעים המתוחכמים שמספרים לנו שיהיו שם יקלו על המצב הנורא ששורר היום במחסום קלנדיה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-
