חזרה לדף חיפוש דוחות

קלנדיה

תגיות: ילדים
צופות ומדווחות: ויוי צורי ותמר פליישמן.
12/10/2014
| אחה"צ

מוחמד היה הרבה זמן במחסום. הסדרן של האוטובוסים סיפר שכבר לפני שעתיים ראה שמורידים אותו מהאוטובוס. אבל מוחמד לא הבין למה הורידו אותו. כולם הרי רואים שהוא נכה, אז למה לא נותנים לו להישאר באוטובוס כמו שנותנים לאחרים?

מוחמד לא הבין עוד הרבה דברים. הוא לא רגיל להיות במקום הזה ובגלל זה וגם בגלל שהיה מבולבל לא ידע לאיזה מסלול להיכנס ומה צריך לעשות כשמגיעים פנימה לאיפה שהחייל יושב, מה להוציא ומה להשאיר ומה להראות ומה לא צריך להראות, וגלאי המתכות כל הזמן צפצף כשמוחמד עבר מתחתיו, אז הוא הלך אחורנית, ושוב עבר, ושוב צפצף, ואנשים צעקו לו מה הוא צריך לעשות, ואמרו: תוריד את הנעליים…. זה מהחגורה, את החגורה תוריד… יש לך כסף בכיס?… תשים את כל הדברים בפלסטיק, לא, את התעודה לא, את התעודה תשאיר ביד, גם את התסריח' (=אישור המעבר) ביד, תראה לו, תראה לחייל… אולי זה המשקפיים שמצפצפים… את האצבע תשים על זה…"

אבל למוחמד היה קשה לעשות הכל ביד אחת, גם להוריד את החגורה וגם לחלוץ את הנעליים ואחר כך לנעול אותם בחזרה, ואיך ביד האחת, הבריאה, שמחזיקה את הטלפון והמטבעות יסגור את האבזם של החגורה? כי היד השנייה מגובסת והיא בתוך מין סד שכזה שמזל שהוא מפלסטיק ולא מצפצף, כי אם לא היה מפלסטיק אז בכלל…

מוחמד שגר בבית-לחם חזר מרמאללה שם קיבל מהרשות הפלסטינית התחייבות כספית לכיסוי הוצאות שלושה ניתוחים שהוא צריך לעבור בהדסה כדי לשקם את כלי הדם והעצבים ביד שנפגעה ממסור כשעבד בנגרות.

הרופאים מקווים שיהיה בסדר סיפר מוחמד. אבל במחסום שום דבר לא היה בסדר בשביל מוחמד וגם משקפי השמש שהוריד וזרק על מגש הפלסטיק נעלמו, והוא חזר שוב ועבר את הבידוק וחיפש את המשקפיים, ועזרו לו לחפש וגם החייל שבחלון אמר: "תסתכל, אולי נפל למטה", אבל לא, המשקפיים נעלמו, "אולי מישהו לקח אותם בטעות" אמר מוחמד.

 

והיה שם גם איברהים מבית-איכסא שמהמשטרה הודיעו לו לבוא למחסום קלנדיה לקבל את שני הילדים שלו.

לא אמרו לו איך או למה הילדים שבבקר הלכו לביה"ס שבכפר מוחזקים במשטרה. רק אמרו תבוא והוא בא.

וגם עכשיו, אחרי שהכל כבר נגמר לא כל כך ברור מה היה שם, רק ברור שהיו שני ילדים, אחים, אחד בן שבע ואחד בן תשע שהגיעו למרכז ירושלים, "הם נתפסו כשהם עושים מעשה וונדאליזם" סיפר השוטר שהביא אותם בניידת, "הם שברו עם אבנים חלונות של מכוניות ובגלל שהם כל כך קטנים אנחנו לא עושים להם כלום ותכף מחזירים להורים".

הילדים רק עמדו זה בצד זה ושתקו. לא הוציאו הגה ולא ענו לשאלות ולא חייכו ולא בכו. כלום. עמדו ושתקו. וגם כשאיברהים טלפן לאשתו וסיפר לה שהילדים נמצאו והיא רצתה לשמוע את קולם ואיברהים הצמיד את הטלפון לאזנו של הגדול הילד שתק.

מהשוטר ומהשתיקה של הילדים אי אפשר היה להבין איך הילדים האלו בני השבע והתשע עשו את הדרך הרחוקה הזאת או מי עזר להם להגיע לאן שהגיעו.

אבל חוץ מלשאול איך הגיעו ולמה הם עשו את מה שעשו הרבה יותר חשוב לשאול מה יהיה עליהם ושכמותם שנולדים תחת כיבוש וגדלים במציאות של כיבוש ומביאים לעולם ילדים תחת משטר של כיבוש והולכים לעולמם תחת כיבוש.

 

 

 

 

  • מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • בסרט: "סיפורו של מחסום"
      נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.

       

      מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)

      המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.

      מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.

      המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה  (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.

      בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר.  קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ.  עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום. 

      ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.

      בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.

      (מעודכן לאוקטובר 2021)

      https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI

      קלנדיה. עבדאללה ליד דוכן הפירות שלו
      Tamar Fleishman
      Apr-12-2026
      קלנדיה. עבדאללה ליד דוכן הפירות שלו
לתרומה