קלנדיה
5:00 רק עמדה אחת פתוחה. התור מגיע עד סוף הסככה.
אנשים רואים שצפוי להם בוקר קשה. פונים אלינו בשאלות, אנחנו מתקשרות למת"ק. במת"ק עונים יחסית באדיבות, אומרים שיבדקו את העניין.
כמה אחדים מתחילים לתלות את שקיות האוכל שלהם בצד השני של המכלאות. מתכננים להידחף בתור.
5:10 מתחילות דחיפות, הדיפות. התור נהרס. בחוץ גשם זלעפות, מבריח אנשים אל מתחת לסככה. הכול בבלגן.
5:15 נפתחות עוד 3 עמדות. אחרי שכבר נהרס התור. חבל.
5:30 מישהו לוקח פיקוד על התורים, מתחילים להסתדר שלושה תורים ארוכים עד סוף הסככה. מי שמגיע אחרון עומד חשוף בגשם שלא מפסיק לרדת.
אלה שכבר הגיעו לעמוד בתחילת המכלאה כלואים תחת טפטוף גשם מתמיד, רווח של חצי מטר בין שני חלקי גג שמותירים שטח חשוף לגשם. עינוי סיני.
5:40 אמנם 4 מסלולים עובדים, אבל המצב אינו משתפר ברחבה.
החיילת באקווריום פותחת לעתים רחוקות מאד, וכשפותחת – עושה זאת לזמן ממושך יחסית. אנחנו מונות: 90 איש בפתיחה אחת של הקרוסלות. הדבר יוצר מתח, מחכים הרבה זמן, וכשהיא פותחת המונים מנסים להידחס. אנחנו צופות שבירה נוספת של התורים.
מגיעות שתי משפחות עם ילדים קטנים. מתלבטות אם לחכות לפתיחה של ההומניטרי. הפועלים נותנים להם להיכנס לראש התור. עוד כמה נשים מגיעות ונכנסות לראש התור.
5:50 ממשיך גשם מטורף. אנשים בקצה הסככה נרטבים, מים על הפנים ועל הבגדים.
בפנים העמדות עובדות לאט לאט. החיילת באקווריום – בשלה.
עוד מעט השעה 6 והאוטובוסים יגיעו – מרגישים את המתח באוויר.
שני פועלי בניין חוזרים חזרה דרך המכלאות – בזמן שעמדו בתור התקשרו אליהם שההסעות לעבודה (מודיעין, רמלה) נסעה. לא יכלו לחכות להם. הלך יום עבודה.
5:55 שני שוטרים מגיעים. אבל מאוחר מידי… כמו שצפינו – בפעם השנייה הבוקר – בלגן, דחיפות, מכות, אין תורים, מהומה.
6:00 עדיין בלגן בתחילת התור, אך מאמץ להחזיר את התורים. אולי בזכות בואם של השוטרים – הללו החלו לפתוח בתכיפות רבה יותר, כל פעם למעט אנשים. יכול להיות גם שהם התקשרו והאיצו בעבודת החיילים במסלולים.
אנחנו מספרות לשוטרים כמה רע היה בבוקר. תשובתם "אין מה לעשות, כולנו בני אדם, חיילים פשוט איחרו, זה קורה". אנחנו תוהות אם דבר כזה קורה גם במקומות כמו ביטוח לאומי או המשטרה – כל מקום אחר שצריך לתת שירות.
6:05 הכל עובד יותר מהר ויעיל.
אנשים מתקבצים ליד ההומניטרי. הם רואים שאין כוונה לפתוח להם. על ספסל יושב איש קשיש פיסח. הרגל הפגועה שלו עטופה בשקית ניילון, הוא עם קביים. השוטר אומר שלא יוכל לעבור בהומניטרי, כי אמר לחייל המת"ק שאין צורך להגיע.
6:20 הסככה התרוקנה.
6:30 עזבנו. לקח לנו 7 דקות לעבור ולהירטב עד האוטו.
בשעה וחצי של שהייה ראינו איך המחסום עובד בצורה קלוקלת ופוגענית (ולמעשה בניגוד לחוקים – מסלול אחד פתוח מתוך חמישה). ואיך הוא הופך להיות יעיל ו"מתוקתק". פגשנו אנשים שהגיעו ב 5:00 בבוקר שדיברו על כך ש"החיילים נוקמים בהם", ש"עושים להם בכוונה", וש"כך יוצרים אצלנו מרירות ושנאה". ואנשים אחרים שהגיעו בשעה 6:00 למחסום ריק, ועברו בשמחה במהירות לצד השני. נעים לראות כשהמחסום עובד טוב, אבל תחושת חוסר העקביות, הידיעה שגם מחר בבוקר חיילים יכולים לא להגיע למחסום ושאנשים יפסידו יום עבודה, יוצרת מועקה, כעס, חוסר אמון. ובחזרה לדברי השוטרים – למה במחסום מותר לאנשי הסמכות לעשות שגיאות, כי הם "רק בני אדם" – בלי לתת על כך דין וחשבון? כי החיילים והשוטרים מרגישים שהם עושים טובה, בטח לא נותני שירות. בהיעדר דיאלוג – שהרי איש אינו מסביר לפועלים את פשר העיכוב בבוקר – אפשר להבין את מי שאומר ש"עושים להם בכוונה".
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-
