חזרה לדף חיפוש דוחות

קלנדיה

צופות ומדווחות: רוני המרמן, ויוי צורי
19/06/2015
| בוקר
המחנה הישראלי נערך גם השנה לפלישת המוסלמיות והמוסלמים מפלסטין לתפילות במסגד אלאקצה בימי ששי של רמדאן.
ההיערכות השנה היתה בהחלט בכיוון של הצגת הפנים של הכובש הנאור, המתחשב בחפש הפלחן הדתי.
ההסבר נעוץ קרוב לוודאי בחשש מפני הלחץ המופעל על ישראל במדינות העולם, איומי החרם והשם הרע שיש לישראל הובילו לנסיון לשינוי תדמיתי בדמות הקלות בחופש הפולחן.
במסגרת הזו ניתן מעבר חופשי דרך המחסומים לכל הנשים, ומעבר לגברים מעל ארבעים ולילדים עד גיל 12. קרי, מניעת מעבר מילדים לא גדולים, נערים וגברים עד גיל ארבעים. והאתנחתא היתה שבמגרשי החניה במקום כל האמצעים המאיימים  של פיזור הפגנות ו"לוחמים" החמושים בשרשרת מטולי גז  הוצבו השנה הרבה תאי שירותים.
ההבטחה שהאוכלוסיה הפלסטינית תוכל להגיע למסגד ישירות באוטובוסים שיצאו מן הערים בגדה לא מומשה, כך שהרבה מאד אנשים, אלפים בבת אחת נכנסו לעבור במחסום לכיוון ההסעות שחיכו הרחק במגרש חניה.
בצידי הכבישים בצד הפלסטיני חנו אוטובוסים, מוניות טרנזיטים, ועליהם הכיתוב של ערים מן הגדה, ג'נין, יריחו, רמאללה.
בצד הנשים המעבר היה פחות קשה מאשר בצד הגברים שנאלצו לחכות בתורים ארוכים, צפופים בהם הופעל סינון קפדני.
שום אדם שחרג מן הגיל הלא מנוע לא הצליח לרכך שום חייל/ת או שוטר/ת, מה שחשף מחזות מבישים כמו הפרדת ילדים מהורים, תחנונים וגערות, ויכוח בין השוטרים אם לאיש זה או אחר מגיע לעבור בכיסא גלגלים. הסינון ממשיך בתוך המחסום, שיקוף ותעודות .
הסינון ממשיך לעבוד בעיר העתיקה כאשר רשת של שוטרים וחיילים מקיפה את המתפללים במסגד כדי שלא יגלשו למשל לשוק לקנות אוכל. (לא ראינו אבל זה מדווח במקומות אחרים).
באופן כללי כולם מהרו מאד להגיע להסעות והבעת כולם היתה קודרת וטרודה.

  • מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • בסרט: "סיפורו של מחסום"
      נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.

       

      מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)

      המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.

      מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.

      המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה  (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.

      בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר.  קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ.  עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום. 

      ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.

      בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.

      (מעודכן לאוקטובר 2021)

      https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI

      קלנדיה. שיחה בצל החומה
      Tamar Fleishman
      Jul-21-2026
      קלנדיה. שיחה בצל החומה
לתרומה
מתנדבת מחסום ווטש משוחחת עם גבר פלסטיני בדרום הר חברון

איננו יכולות להבטיח שנעצור את אלימות המתנחלים,

אבל אנחנו כן יכולות להבטיח שלא נפסיק להגיע.

תרמו עכשיו