קלנדיה
בוקר עמוס אך סביר. המעבר ההומניטרי נפתח אך הופעל בידי חייל שלא ידע מי זכאי לעבור והמחסום נסגר בטרם עת.
הגענו ב-5:15 לערך, אחרי שחנינו בצד הישראלי ועברנו רגלית. עדיין חשוך וכבר מתחיל להיות קר בבקרים. בדרכנו ראינו אנשים שיושבים להתחמם סביב מדורה שהדליקו. ככל הנראה ממתינים להסעה למקום העבודה. בחוץ הומה כלי רכב – בעיקר רכבי הסעה ואוטובוסים של מזרח העיר. ליד הכניסה למחסום יש שמתפללים תפילת בוקר, בקבוצות קטנות או ביחידות.
בפנים 5 העמדות כבר פתוחות, מעל רובן השלטים עדיין מורים כאילו העמדה סגורה (צבע אדום וסימן X) למרות שבפועל פתוח. 3 תורים מסודרים עד קצה הסככה. מוכרי הבייגלה והעוגות כבר כאן, וגם דוכן הקפה בחוץ כבר פתוח. גם כאן יש שניגשים להתפלל, חלקם שואלים את מרבד התפילה ממוכר הבייגלה. בסיום התפילה מצטרפים לתור. לנשים איפשרו להשתלב בתור בכניסה למכלאות.
ב-5:45 הגיעו שוטרת ושוטר והצטרפו לחיילת באקווריום. בסמוך להגעתם שונו השלטים מעל כל העמדות ל"פתוח" (צבע ירוק וסימן V). מדי פעם התורים מתארכים וגולשים לחניה, אך הסדר נשמר. ח' מכרנו מגיע ובא לשוחח עימנו. מספר שאתמול היה שוב בלגן גדול בתור.
ח' עובד במאפיה בשוק מחנה יהודה, שיש בה תנור עתיק וקבוצות תיירים מגיעות כדי לראות אותו. הוא מספר שהקונים החלו לחזור לשוק, וגם קבוצות בודדות כבר הגיעו. מדריכי התיירים מתלוננים בפניו שאין עבודה. השוק מלא בשוטרים ומג"בניקים. ח' מספר לנו שמפקד כוח מג"ב בשוק, שהוא ממוצא דרוזי, בא למאפיה ושוחח עימו בערבית. ח' הכין לו פיתה עם זעתר ושוחח עימו ארוכות. בשלב מסויים שאל אותו המג"בניק היכן הוא גר והתפלא לשמוע שח' הוא מהשטחים ואינו תושב ירושלים. ח' תוהה מה ההבדל, הרי הוא כאן כבר 30 שנה ויש לו אישור. המג"בניק עזב, אך זמן קצר אח"כ הגיעו שתי שוטרות (או מג"בניקיות) וביקשו לראות את התעודות של ח'. ח' בטוח שהמג"בניק הדרוזי שלח אותן. אחרי שהן הלכו הוא בא שוב ואמר לח' שכדאי שיוריד פרופיל בימים אלה ולא ידבר הרבה… ח' מסביר לו שהוא ותיק בשוק וכולם מכירים אותו. נציין שח' הוא איש שיחה נעים, בקיא בהוויה הישראלית והעברית שבפיו קולחת.
לקראת 6 החלו לשאול אותנו אם המעבר ההומניטרי צפוי להיפתח. לא ידענו לומר. בפעמים האחרונות שהיינו לא נפתח. מאחר שהתורים היו מסודרים אנשים העדיפו להצטרף תור הרגיל, ולא להמתין ליד השער. אבל ב-6:15 הגיע חייל עם מפתח. בעזרת השוטרת הוא החל לפתוח את המעבר ההומניטרי. הבעיה היתה שהחייל כנראה חדש בתפקיד והוא לא ידע בדיוק מי זכאי לעבור. נשים שעוברות עם היתר אמורות לעבור בשער ההומניטרי בלי קשר לשאלה היכן הן עובדות או אם הן עוברות לבית חולים. החייל לא ידע זאת ושלח חלק מהן לתור הרגיל. וכך גם זכאים אחרים. בהמשך, לאחר שאנשים מחו וגם אנחנו פנינו אליו הוא נועץ בשוטרים ואיפשר מעבר של כל הנשים. למעט נשים וגברים מבוגרים שעוברים ללא היתר, אלה נדרשים להמתין לשעה 8. בינתיים הגיעו עוד שוטר, שוטרת ומאבטח. בהמשך הצטרף עוד מאבטח. ראינו שהשוטרת הבלונדינית הסבירה לחייל מי זכאי לעבור במעבר ההומניטרי. בינתיים החל גשם והממתינים מחוץ לסככה נרטבו. בודדים פתחו מטריות.
6:40 – התורים הצטמצמו אל מתחת לסככה והגשם פסק. יצאנו לשתות כוס תה ולהתחמם. כשסיימנו לשתות התורים שוב גלשו לחניה, ורק אחרי שבע החלו להצטמצם. ב-7:15 לערך הצטרפנו לאחד התורים. למרות הנוכחות של כוחות בטחון רבים, לרבות החייל מהמת"ק, הוחלט שלא לפתוח יותר את המעבר ההומניטרי. בדיוק אז הגיע אב עם 3 ילדים (בן, בת ובן, הגדול נראה לכל היותר בן 11). האב מלווה את הילדים למחסום, אותו עליהם לעבור בדרכם לבי"ס. הילדים נאלצים לעבור לבדם בתור הרגיל. נתנו להם לעבור לפנינו. ניכר שהם מיומנים במעבר. לכל אחד יש בתיק שלו את תעודת הלידה הישראלית שלו, מנויילנת ומקופלת בתא הצדדי. הם שולפים את התעודות. הגדול מסייע לקטנים להניח את התיקים במכונת השיקוף. המטריה שלו לא עוברת במכונה אז הוא לוקח מגש פלסטיק כדי להניח אותה בתוכו ומזמין אותי להניח גם את התיק שלי במגש… לקח לנו כ-25 דקות לעבור.
בשל השעה המאוחרת יחסית, עומסי התנועה והתחייבויות נוספות החלטנו לא להמשיך היום למחסומי עיסאוויה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-
