קלנדיה
5:40 – הגענו למגרש החניה ש-3 תורים יוצאים אליו מהסככה המובילה למכלאות בדרך לבידוק. סימן שהלחץ רב. "מכך נוצרים פיגועים" קורא אלינו אחד הממתינים, תוך שהם מפנים לנו דרך למעבר. מרבית השטח שתחת הסככה אינו מנוצל, מעט אנשים על הספסלים וטינופת רבה. 
4 עמדות בידוק פתוחות. אשה ניגשת למעבר ההומינטרי הסגור, מתייאשת ועוברת לתור הרגיל. אביטל מצלצלת למת"ק ולמוקד ההומינטרי לבקש שיפתחו עוד עמדות. הם אומרים שנציג המת"ק יגיע ב-6:00. חיילת יוצאת מה"כלוב" שואלת מי אנחנו ואם אפשר לעזור, אך לפתוח עוד עמדות היא לא יכולה. אין מספיק חיילים. לדבריה הם מנסים להכניס את האנשים בקבוצות של 3 במקום אחד אחד, כדי שילך יותר מהר.
האנשים בתור מתלוננים בפנינו על המצב. מבקשים מהחיילת לשחרר את הקרוסלות כדי לאפשר לאנשים לעבור אל עמדות הבידוק. היא אומרת שאי אפשר עדיין, אך אחרי רגע כן משחררת ומזרימה אנשים פנימה לבידוק. בכל פעם שזה קורה יש התנפלות ודחיפות. כולם רוצים לעבור ולהגיע בזמן לעבודה. חלק מהעוברים ניגשים לעמדה הסגורה וממתינים בתקווה שתפתח. כשזה לא קורה הם נוטשים ועוברים לעמדות האחרות.
6:00 – יוצא מאבטח ונעמד בקרבת השער ההומינטרי. אומר שצריך לבוא חייל מהמת"ק לפתוח, אך זה לא קורה. אחרי רגע יוצא גם שוטר, אך השער עדיין סגור. נשים, ילדים ואחרים מתחילים להצטבר בתור לשער ההומינטרי. הקהל בחוץ נע באי שקט. 3 תורים משתרכים אל תוך מגרש החניה. לאחר כמה דקות נפתחת עוד עמדה ומזרימים עוד אנשים דרך המכלאות.
6:10 – מגיעים אנשי "זכויות אדם כחול לבן" – 5 חבר'ה צעירים, בהם בחורה אחת. שוחחנו איתם מעט. הם מכשירים כעת אנשים חדשים, לכן הגיעו בקבוצה גדולה. הם אכן צעירים, רובם סטודנטים. כידוע, הם דוגלים בגישה של שיתוף פעולה עם השלטונות – הצבא והמשטרה. הם כותבים דוחות ומגישים אותם לרשויות. מקיימים פגישות חודשיות עם המת"ק. הם מדגישים את העובדה שיש להם דו-שיח עם הרשויות. הם מחזיקים בידיהם חוזרים בערבית שבהם כתוב שהם רוצים לשמור על זכויות האדם של הפלשתינים, אך תוך שיתוף פעולה עם הרשויות (זה מוזכר יותר מפעם אחת במסמך). יש שם טלפון להתקשרות. שאלנו אותם מי פונה אליהם ומה הם עושים. אלו שבאים למחסומים לא בדיוק יודעים, אך אחד מהם אמר שפונים בעיקר אנשים שיש להם אישור לעבור במחסום מסויים ורוצים שיאפשרו להם לעבור גם ממחסום אחר. פחות בענייני הסרת מניעה וקבלת אישורים. הוא לא כ"כ יודע עד כמה יש הצלחה.
עוד אנו מדברים נוצר אי שקט בתור. בחוץ כבר אור מוחלט ואין תור אל תוך מגרש החניה. אבל בעוד שקודם אנשים עמדו בשקט בשלושה תורים מסודרים פחות או יותר, עכשיו יש דבוקה אחת שמנסה להיכנס, דחיפות וצעקות. 
צעירים עולים אחד על השני ועל הגדרות בנסיון להיות הראשונים שיכנסו בכל פעם שיאפשרו זאת.
6:15 – הרבה אנשים ליד השער ההומינטרי שטרם נפתח. בשים לב לבלגן בתור הרגיל ולכך ששעת הפתיחה היעודה (6:00, שגם היא מאוחרת ביחס לצרכים) כבר חלפה, הם מעדיפים לחכות כאן. אביטל שוב מתקשרת למת"ק לברר למה לא נפתח השער ההומינטרי.
6:20 – עכשיו גם המאבטח מתקשר. השוטר מתחיל לבדוק תעודות דרך הגדר, ואז מגיע סוף סוף החייל, פותח את השער ההומינטרי ומתחיל להכניס אנשים דרכו.
6:25 – צעקות ודחיפות בתור. אנשים נדחסים בתוך המכלאות כמו סרדינים, ונשארים תקועים כך עד שישחררו שוב את הקרוסלות ו"יזרימו" אנשים. התור ליד השער ההומינטרי הסתיים, לאחר שהכניסו דרכו מספר נגלות, אך אחרי רגע שוב מצטברים ממתינים, בעיקר נשים.
6:35 – הבלגן נרגע. אין יותר דחיפות וצעקות, אך עדיין רבים ממתינים לעבור. במעבר ההומינטרי מכניסים עכשיו כל פעם שמצטברת קבוצת אנשים בחוץ והתור בפנים לעמדה ההומינטרית מתקצר.
7:05 – שעת העומס עברה. הפועלים יצאו לעבודתם והמקום מתרוקן. עזבנו.
בשער המכוניות בדקו לנו ת.ז ואת תא המטען ועברנו בלי בעיות.
בתמונות: הדוחק במחסום והתורים.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
!Tamar FleishmanJun-25-2025קלנדיה: תושב הגדה פצוע בשתי רגליו
-
