קלנדיה
09:00 הגעה למחסום. מגרש החנייה מלא. בפתח הסככה דוכנים לממכר נעליים וחולצות.
אני בודקת את מצב השירותים: זוועה. ניכר שלא נוקו תקופה ארוכה מאד. צואה בכל מקום. נזילה של מים או ביוב. קשה מנשוא. אני שואלת את עצמי בפעם המי יודע כמה, מדוע האחראים למחסום, קרי, השלטון הישראלי, אינו אחראי לספק לפלשתינים הממתינים, לעתים זמן ממושך, תנאים הולמים לצרכים קיומיים. מדוע דווקא בניקיון של הסככה (שאגב גם היא מלוכלכת מאד) והשירותים האחריות פתאום עוברת לפלשתינים, כאילו הם בחרו לעמוד במקום הזה.
כל המסלולים פתוחים. יחסית לפעמים בהם הסככה מלאה עד אפס מקום, אין קהל רב. יחד עם זאת, למרות קצב פתיחת המעברים, השרוולים מתרוקנים ומיד מתמלאים שוב.
להפתעתנו יש תור הומניטרי (בלי שבקשנו). מעט ממתינים בו.
אל קצין המת"ק, בדרגת סגן, נגש אב עם שני ילדים קטנים. יש בידו אישור והוא מבקש לעבור בהומניטרי.
הקצין פונה אלינו ואומר: "את רואה זה הומניטרי? הומניטרי זה לנכים, חולים, והוא לטיול."
לפעמים מעבירים מן השער הזה קבוצות של מטיילים, אני מנסה.
תשובתו אינה ממש רלבנטית אבל הוא מאפשר להם עבור.
הקצין מידע אותנו שבני שישים ומעלה יכולים לעבור דרך השער ההומניטרי ואנחנו "משתפות פעולה", ומעבירות מן המסלולים הרגילים את בני השישים ומעלה להומניטרי. זקן בן שמונים, מסרב לעבור לתור ההומניטרי, ועומד כמו
כולם בתור רגיל. גם זו פעולת התרסה, מחאה.
חשוב להדגיש שהקצין עושה את עבודתו באופן יעיל מתמיד, והשער נפתח כל אימת שממתינים לידו מספר אנשים.
אשה, נושאת תינוק בן יומו, בתה ובעלה מורשים לעבור בהומניטרי.
במשך השעה ששהינו במחסום, השער ההומניטרי נפתח לא מעט פעמים מה שהקל על ציבור הזקנים, וקיצר את התור במעברים.
09:45 קצין המת"ק עזב את המקום.
אל הגדר ניגש פלשתיני, נכה, ניכר שגם ברוחו. הוא מדבר עם החיילים במקום ואלה חוזרים ואומרים לו שהוא מנוע של השב"כ. אנו נזכרות שהוא שב ומופיע במחסום מדי פעם, מנסה לעבור.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-