קלנדיה
בוקר קר ועמוס בקלנדיה, הזבל בצד הישראלי נאסף!
הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. בחוץ עדיין חשוך וקר מאוד. כיאה לט”ו בשבט הירח מלא. קבוצת מתפללים גדולה ליד החניה וגם בכניסה למחסום. בפנים תורים ארוכים. מוכר הבייגלה כאן וגם הנער מוכר העוגות. הקיוסק לא נפתח. מוכר הבייגלה מסביר שנגמר לו הגז. קבוצות מתפללים גם בתוך הסככה. ניגשים להתפלל וחוזרים למקומם בתור כשסיימו.
כל 5 עמדות הבידוק עבדו וקצב המעבר היה סביר, וגם הכניסו כל פעם די הרבה אנשים. בד”כ איפשרו לנשים להשתלב בתור בכניסה למכלאות. מדי פעם נוצר לחץ, החלו צעקות ומחאות על כך שאנשים ניסו להשתחל לתור מהצד ונראה היה שהתורים עומדים לקרוס. בסופו של דבר זה קרה בסביבות 7, אך למרבה המזל לא נמשך הרבה זמן הפעם. אחרי כעשרים דקות שוב היו תורים מסודרים ולא קצרים.
מאבטח וחייל מהמת”ק הגיעו רק לקראת 6:15, לפתוח את השער ההומניטרי, לפניו חיכו כבר הרבה אנשים. פגשנו אשה שסיפרה לנו שהחלה לעבוד כמורה לאנגלית בבי”ס במזרח ירושלים. לפני כן לימדה ברמאללה. יש לה היתר שתוקפו ממחר, ה-1.2. אבל היום 31.1 וההיתר אינו בתוקף עדיין. היא יכולה לעבור מפאת גילה גם ללא היתר, אך זאת רק החל מ-8 בבוקר. לשווא ניסתה לדבר על ליבם של החייל והמאבטח שיתנו לה לעבור לפני כן. רק ב7:50 אפשר לה החייל לעבור בשער ההומניטרי, כך שכשתגיע לבידוק כבר תגיע השעה 8…
היה קר מאוד ואפילו לא היתה אפשרות לקנות כוס תה כדי להתחמם. לקראת 8 הגיע מישהו לעמדת הקיוסק, הוציא מלמטה קופסאות נעליים וכד’ והחל לסדרם על הספסל בקצה המכלאה. בהמשך היום יש להם גם דוכן דיסקית…
רק לקראת 8 הצטרפנו לתור ולקח לנו כחצי שעה לעבור. אחרי שבשבוע שעבר דיווחנו על מצב הטינופת וההזנחה בצד הישראלי של המחסום הנתון באופן חד משמעי באחריות עיריית ירושלים, כשחזרנו באור יום לצד הישראלי ציפתה לנו הפתעה: ניקו! הנה התמונות:
אפילו את האשפה שמאחורי גדר האבן הנמוכה ניקו, אך שם כבר החלה להצטבר אשפה חדשה.
עציצי הבטון שהפכו לפחים לא נוקו ועודם מלאי אשפה, וגם השלטים והתמרורים השבורים נותרו כשהיו…
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-