קלנדיה
דוח קשה.
הגענו אחרי 5 בבוקר ומייד הרגשנו שמשהו לא בסדר. התברר שהמחסום לא נפתח עד שבאנו. לא היה ברור האם משעה 4 בבוקר אף אחד לא עבר אבל אנחנו ראינו שהיו אנשים רבים וכולם אמרו אותו הדבר- המחסום לא נפתח. טלפננו ושמענו שהיו "בעיות" ואכן רק ב5.25 נפתח המעבר ולא קשה לתאר כמה דוחק היה בבוקר הקר והלא נעים הזה. אנשים היו מאד ממורמרים
חווינו מצב קשה גם בשער ההומניטארי. נכון שילד בכסא גלגלים עבר לפני שעה 6:00. אנשי המת"ק הגיעו ב 6:20 וכך קורה כמעט כל פעם – נדיר שמגיעים ב 6:00. אנשים מחכים זמן רב ולכן האיחורים קשים עוד יותר.
פגשנו אב ובן בדרך לבית משפט בעופר. האבא היה בלחץ והבן כבן 14 עוד יותר פחד שייאחרו לשעה 8 לפי ההזמנה. כשביקשו לעבור בשער ההומניטארי רק שמעו למה לא באו קודם. בית משפט בעופר נמצא כ10 דקות מקלנדיה והם באו ב6:00!! אבל בסוף הקצינה ואנשי מת"ק השתכנעו ואז היה צריך לקבל אישור ממנשה- לא הבן אדם שיבין לחץ ופחד ומצוקה. הילד כנראה לא טרוריסט קטן כי הוא לא נעצר. האב סיפר שהילד היה בטיול עם בית ספר בירושלים ואנשי שב"כ בחרו בו כדי להזמין אותו לבית משפט. הם לא רצו לספר יותר.
הרגשנו זעם לנוכח המחזה המשפיל והמזעזע – להתחנן לזכות לעבור בשער ההומניטארי שאמור לחסוך 20 דקות במסלול ההשפלה. ברור היה לכולנו מה יקרה אם הם לא יגיעו בזמן למשפט
המקום הוא כל כך קשה ומה שאנשים עוברים כדי להגיע לעבודה שיכולה איכשהו לפרנס אותם ואת המשפחות שלהם. מה המחיר שהם משלמים עבור הזכות הזו ואיך אנחנו, כלומר המדינה מענישה אותם על כך שאנו צריכים את הידיים העובדות האלה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-
