קלנדיה
התורים היו כבר די קצרים כשהגענו בשעה 5:30 וקצב הבדיקות בתחנות הבידוק היה בהחלט מעודד (בדקנו אותו בשרוולים שונים — מרחוק — באמצעות הסטופר על הטלפון הנייד והגענו לתוצאות ממוצעות בין 20 ל-35 שניות לבן אדם). כמו בשבוע שעבר, כבר בשעה 6:30 היו תורים קצרים רק בתוך המכלאות, ואחרי-כן המגיעים החדשים נכנסו חופשי דרך המכלאה השמאלית.
קצין מת"ק ומאבטח יצאו בשעה 6:05 לטפל בשער ההומניטרי אבל לא פתחו אותו כי אנשים לא עמדו לידו – ז"א חישבו שהסיכויים להגיע לתחנת בידוק במהירות טובים יותר דרך המכלאות מאשר בעמידה ליד השער ההומניטרי.
כך זה נשאר עד ששתי נשים הגיעו לשער ההומניטרי ונשלחו ע"י המאבטח לעמוד בתור דרך המכלאות. כששאלנו למה ההומניטרי לא ייפתח עבורן, הוא ענה שאין לחץ הבוקר ולכן אין סיבה להפעיל את השער. כשהגבנו שהשער גם קיים כי לא נעים לנשים לעמוד בקרבת יתר לגברים במעברים הצרים ביותר הידועים לכל בכינוי מכלאות, המאבטח (שבעצם ניהל את העניין כי קצין המת"ק שליוה אותו כנראה היה חדש ולא ידע איך להגיב לשאלתנו) פנה לשתי הנשים הצעירות שביקשו לעבור דרך ההומניטרי ושאל אותן למה הן רוצות שיפתח להן את השער. כשאחת מהן השיבה שהיא לא רוצה לאחר לעבודה, הוא מיד שלח אותן לעמוד בתורים של המכלאות. החלטנו לא לעמוד על עקרון זכותן לעבור דרך השער בכל מצב כדי לשמור על השפעתנו, אם אפשר לדבר במונחים כאלה, לגבי הפעלת ההומניטרי למצבים שבהם הוא ממש נחוץ ובעיקר לא לבזבז אותה אחרי שהנשים (הנחמדות, צריך לומר, שבודאי לא הבינו את השיחה בעברית בינינו לבין המאבטח) חתרו תחת טיעוננו.
בסוף המשמרת, בשעה 6:30, יצא עוד קצין מת"ק, ברך אותנו בבוקר טוב ושאל אותנו על התרשמותנו מפעילות המחסום הבוקר. כשענינו שהתרשמנו לחיוב והלוואי שיהיה כך כל בוקר, הגיב הקצין באומרו: "אל תשכחו לומר זאת לחנה!" – בהתייחסו, כך הבנו, לחברתנו חנה בר"ג ומכתב התלונה שהיא שלחה, בצירוף הדו"ח שלנו מלפני שבועיים, על המצב הבלתי נסבל בקלנדיה באותו בוקר. נותר רק לקוות שהרושם שהותירו אותו מכתב והדו"ח שצורף לו יחזיק מעמד זמן רב.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-
