קלנדיה
בוקר רגוע בקלנדיה ופגישה עם מכר ותיק. אנחנו ממשיכות לחנות בצד הפלסטיני, כי בשל העבודות בצד הישראלי אין מקום לחנות שם. הגענו ברבע לשש. כשהתקרבנו מהצד הישראלי בחשיכה ראינו שגשר הולכי הרגל עדיין מכוסה בתאורת כריסטמס. לראשונה ראינו שהמעבר ברכב לצד הפלסטיני סגור. המעבר לצד הישראלי התנהל כסדרו. התקרבנו לאט ושאלנו את המאבטח שהיה קרוב אלינו מה קורה. הוא אמר שהוא פותח, שנתקדם. רגע אחרי זה זכר לשאול מי אנחנו בעצם, אך התשובה “מחסום וואטש” הניחה את דעתו. הוא סימן לנו להמשיך ואכן המחסום נפתח ונשאר פתוח. לא ברור מדוע סגרו לפני כן.
אחרי שחנינו, התחנה הראשונה שלנו היא אצל ידידנו אבו רמזי, מוכר הבייגלה. היום בא איתו הנכד לעזור, ואח”כ ילך לבי”ס. אבו רמזי מדווח שהמצב במחסום הולכי הרגל תקין.
בסמוך אליו יש דוכן פלאפל ושאר מזונות שפועל כרגיל, וממול הקיוסק. נגיע אליהם בדרכנו חזרה. מוכר העוגות התמקם מזה זמן מתחת לסככה, ליד אחת הכניסות למבנה המחסום. הדוכן למכירת כרטיסים לטלפונים הניידים (הפלסטינים משתמשים בד”כ בטלפון עם כרטיס משולם מראש) ולטעינת רב קו, שראינו כבר במשמרת הקודמת שלנו, עבר מהצד המזרחי לצד המערבי. ליד השער בקצה המערבי המתינה האשה שפגשנו כבר בעבר עם תינוק חולה בעגלה. היום המתין איתה גם מלווה. ברכנו אותה בבוקר טוב, אך מייד אח”כ הגיע מאבטח ופתח לה את השער. המלווה עזב והיא עברה עם הפעוט בעגלה.
מכיוון מחנה הפליטים קלנדיה מהבהב שלט פרסום אלקטרוני, המהווה ניגוד בולט לשאר ה”תפאורה” מסביב. עדיין צעירים רבים מטפסים על הגדר המקיפה את מתחם המחסום בצד הסמוך למחנה קלנדיה, כדי לחסוך לעצמם את העיקוף הרגלי לכניסה מכיוון מזרח. ועדיין אנחנו תוהות למה לא פותחים את השער שיש שם בגדר ומקלים על הציבור.
המצב במחסום היה רגוע מאוד. כל מי שמגיע נכנס מייד. אחת הקרוסלות חורקת מאוד. הבחנו בכך גם בפעם הקודמת שהיינו כאן, אך עכשיו זה ממש צורם. כל הזמן נשמעת החריקה. באמת כל כך קשה לשמן את הקרוסלה???
לפתע מתקרב אלינו מישהו וחיוך רחב על פניו. זה מכרנו ח’. כמה שמחנו לראותו. בעבר היה עובד במאפיה בשוק מחנה יהודה והיינו פוגשים אותו כל משמרת. בפיו עברית רהוטה והיינו משוחחים כל פעם. קצת לפני פתיחת המחסום החדש הפסיק לעבוד שם, אח”כ באה הקורונה ומאז לא ראינו אותו. הוא מספר שכעת הוא עובד בעטרות ומרוצה.
בסביבות רבע לשבע התקרבנו אל הקרוסלה שבכניסה האמצעית והצצנו פנימה לראות מה המצב. ראינו שיש תורים ממש קצרים לעמדות בידוק החפצים. נראה היה שכולן פתוחות ואין שום עיכובים. החלטנו לוותר על המעבר לצד הישראלי הפעם. בדרך חזרה לרכב צילמנו, עכשיו כבר באור יום, את דוכן הפלאפל שהשתדרג. כעת הוא בתוך סוג של מבנה יביל. המוכרים ועמדת הטיגון מוגבהים ומתחת יש את השולחן שעליו כל הסלטים ושאר מיני מזון, כאשר מלמעלה יש קירוי. זה בוודאי נוח יותר כך בימי גשם. היום לא גשום, רק הקור הירושלמי חודר לעצמות. המוכרים מבחינים שאנחנו מצלמות ומציעים לנו פלאפל. בשבילנו זה קצת מוקדם לאוכל מטוגן, אז הודינו בנימוס ונפרדנו לשלום.
נסענו חזרה לירושלים דרך א-ראם. מחסום ג’יב הארעי לא מאוייש הבוקר (אולי בגלל שעברנו רגע לפני שבע בבוקר). באיזור חיזמה עומס תנועה קל ומשם בתוך ירושלים עומס תנועה סביר לשעה זו.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-