קלנדיה
השער ההומניטרי נשאר יתום
מחסום קלנדיה איננו בנוי ולא מצויד דיו כדי שרת את מספר האנשים שמגיעים אליו בבוקר רגיל בדרך לעבודה, לבית הספר, לבתי החולים, וכו’, וכו’., ולכן המעבר בו הופך לעונש יום-יומי.
למרות שרק ארבע מתוך חמש תחנות הבידוק פעלו משעת הגעתנו ב-5:30 ועד לשעה 6:10 (כאשר החמישי נפתח), וקצב ההתקדמות היה איטי בהתאם, התורים לא הגיעו מעבר לשורה הראשונה של המכוניות בחניון — גם כאשר בדקנו שוב בשעה 6:25.
השער ההומניטרי נפתח בשעה 6:00 וכל פעם שקומץ אנשים התאספו על ידו, עד השעה 6:25. אבל כאשר חזרנו לתוך הסככה בשעה זו, ראינו שהחיילת האחראית על השער נעדרה. שאלנו את השוטרת התורנית למה לא פותחים את השער ההומניטרי והיא מלמלה שהחיילת הלכה לאיזשהו מקום ותחזור עוד מעט. וכך הסברנו לאנשים שחיכו ליד השער. מאז הלאה, לאט, לאט, אנשים התיאשו ועברו לעמוד בתורים דרך המכלאות עד שקרוב לשעה 7:00 השוטרת סימנה לאלה שעוד המתינו לשווא והגיעו בדיוק אז ליד השער שהוא סגור ולא ייפתח עוד.
בעבר החיילת האחראית על השער נקראה למקום אחר בזמן המשמרת וחזרה אחרי זמן מה. הפעם (ולא ידוע לנו למה) היא לא חזרה בכלל, והשער נשאר יתום – על אף שבעבר, בהעדרות חייל או חיילת מת”ק וגם בזמן נוכחותם, השער נפתח ע”י שוטרים ומאבטחים ומי לא.
זו עוד דוגמה של חוסר האפשרות לדעת מה צפוי לעוברים במחסום מיום ליום, לפעמים מרגע לרגע. ציניקנים יגידו שזה חלק מן השיטה – שאנשים אף פעם לא ירגישו בטוחים ורגועים. לדעתנו, זה לכל הפחות ביטוי של בוז באוכלוסיה שעוברת במחסום בלית ברירה וללא עוול בכפה.
בקשות שהתבקשנו להעביר לרשויות:
ליצור חורים בתקרת המתכת של הסככה בגלל הצטברות עשן הסיגריות במקום (בקש איש מבוגר שסובל ממחלת לב ומתקשה לנשום בתנאי במחסום).
בעניין הכלל שאנשים בני 50 (נשים) ו-55 (גברים) ומעלה יכולים לעבור את המחסום בלי התר אבל רק אחרי השעה 8:00 בבוקר: אנשים העירו לנו על מן “קטצ’-22” בזה שלא מנפיקים התרים גם לאנשים עובדים בגילאים האלה וכתוצאה מכך מונע מהם לעבור לפני השעה 8:00 ולהגיע לעבודה בזמן. אנו שומעות את הטענה הזו לרוב מנשים שעובדות בבתים פרטיים ובמוסדות במזרח העיר. לדעתנו, אם זה נכון, כדאי שיתנו מבט שני לפן הזה של משטר ההתרים.
אנו מבינות את הרציונל מאחורי הכלל שאדם מבוגר שמותר לו לעבור בלי התר לא יגיע למחסום בשעות השיא. מאידך, מה לעשות, אנשים מבוגרים באים, ואז חייבים (במקרה הטוב) לשבת על הספסלים הקרים לפעמים במשך שעות. לכל הפחות, על המנהל האזרחי לפרסם ברבים ובדגש את הגבלת השעה 8:00 למבוגרים שמותר להם לעבור בלי התר. פעם בקשנו לתלות שלט גדול על כך ליד הכניסה למחסום, והסבירו לנו בנימוס את הקושי הגדול להענות לבקשה. נו, באמת. ומה הרצל היה אומר על זה? …
בשעה 7:10 הצטרפנו לתור בכניסה לאחת המכלאות וגם מעמדת הפתיחה הזו לקח לנו 30 דקות לעבור את המחסום.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-
