קלנדיה
בוקר עמוס בקלנדיה
הגענו מעט אחרי השעה 5, וכבר קידמו את פנינו תורים במחסום כלי הרכב. החניה חסומה וריקה, ככל הנראה בגלל הרמדאן. המשכנו הלאה מעט, בככר הבאה מאחורי דוכן הפירות והירקות יש שטח חניה בתשלום. חנינו שם. הבחור הצעיר שמפעיל את החניה הסביר שניתן לגשת אל המחסום ברגל מהצד.
הלכנו משם וראינו ששם הכשירו את הכניסה לימי ששי – הציבו בטונדות ויצרו מספר מסלולים. כרגע האזור נטוש והתקדמנו משם אל המחסום.
כשהגענו ב-5:15 התורים כבר החלו לצאת אל מגרש החניה, אך הסדר נשמר. בגלל הרמדאן דוכן הקפה סגור ומוכרי הבייגלה והעוגות לא מגיעים. אנשים גם לא מעשנים בזמן הצום, בעוד שבדרך כלל כמעט כולם מעשנים כל הזמן. אולי בשל הרמדאן האזור מתחת לסככה נקי יחסית. רק 3 עמדות היו פתוחות כשהגענו. ב-5:25 נפתחו שתי עמדות נוספות, ואז פתחו את הקרוסלות והעבירו הרבה אנשים בבת אחת. זה צמצם את התורים אל מתחת לסככה אך מאחר ובשעה זו מגיעים כל הזמן עוד ועוד אנשים, מהר מאוד שוב השתרכו שוב תורים במגרש החניה.
נשים שהגיעו מדי פעם השתלבו בתור מהצד בכניסה למכלאות, והגברים אפשרו להן להיכנס. בשלב מסויים הגיע זוג עם תינוק. בתחילה האם חיכתה לידינו והאב ניגש להתפלל. כשהוא סיים הסברנו להם שהמעבר ההומינטרי נפתח רק בשש והם יכולים להשתלב בתור מהצד, בכניסה למכלאה. ואכן גם האנשים בתורים סימנו להם שיגיעו ואפשרו להם להיכנס. אחרי שעברו את המכלאה ראינו שנתנו להם לעבור לראש התור גם באחת העמדות. אך אחרי שעברו ונבדקו הם חזרו, עמדו בצד וחיכו. הם לא נראו לחוצים במיוחד ולא הבנו מדוע הם מחכים. מאוחר יותר, כשהגיע חייל מהמת"ק לפתוח את השער ההומניטרי בקשנו ממנו לבדוק מה קורה איתם, והצלחנו לשמוע משיחתם שההיתר שלהם הוא לשעה שבע ולכן לא נתנו להם לעבור והם מחכים שתגיע השעה. בהמשך הצטרף אליהם איש עם ילד, ככל הנראה מאותה סיבה.
ב-5:50 נראה היה שהלחץ ירד. כנראה יש פחות אנשים בגלל הרמדאן, או שהם מגיעים מוקדם יותר כי משכימים קום כדי לאכול משהו לפני תחילת הצום. חייל מהמת"ק הגיע לפתוח את השער ההומניטרי רק ב-6:10 לערך. היתה רק אשה אחת ליד השער, אך מיד כשנפתח השער הצטרפו עוד שחיכו בתור הרגיל. בהמשך פתחו את השער עוד פעמיים – שלוש ואח"כ כבר לא היה צורך, כי התורים הרגילים היו קצרים. כוחות הבטחון התקבצו היום לאט לאט. בשלב מסויים הגיע שוטר עם סנדויצ'ים, אך לזכות הנוכחים ייאמר שלא ראינו אותם אוכלים ושותים מחוץ ל"אקווריום" כפי שהם עושים בד"כ. מן הסתם הונחו להתחשב בפלסטינים הנמצאים בצום.
עזבנו ב-6:30 לערך, וכבר לא היו כמעט תורים. בשובנו לחניה שוחחנו עם הבחור הצעיר שמפעיל אותה. הוא תושב א-רם, דובר אנגלית רהוטה. מספר לנו שכילד נסע עם אמו לארה"ב. הם חיו בניו-יורק ובפלורידה וחזרו כשסבתו נפטרה. השטח הוא בבעלות סבו. חלק ממנו נלקח לטובת המחסום וסללו שם קטע כביש קצר שמוביל את המחסום. הוא מתפרנס מכך שיתרת השטח משמשת כחניה. נפרדנו באיחולים לימים טובים יותר.
החלטנו לנסוע הפעם דרך א-רם וחיזמה, ולהגיע למרכז ירושלים דרך פסגת זאב. הדרך די ריקה. בכיכר בכניסה לא-רם ניכרים שרידי מהומות שהיו שם בימים האחרונים: שלטים שרופים, אבנים בצידי הדרך וכד'. כרגע שקט. במחסום בכניסה לירושלים עוברים כאן ללא בדיקה. לשמחתנו גם בתוך פסגת זאב לא היו הפעם פקקים, כנראה בשל החופש הגדול. בדרכנו חצינו את הכביש הראשי של שועפת ובית חנינא. כאן לא נראו סימני מהומות. הכבישים פתוחים והתנועה זורמת. בשועפת ראינו אפילו מכונת טיטוא ופועלי נקיון של העיריה. נראה שקט ושגרתי.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-
