הפעם הוקדשה המשמרת למקום ושמו רהווה, אם אפשר לכנות צביר הריסות, פחונים ומערת מגורים, מקום.

קודם, כבכל הביקורים מאז 7.10, היינו בסופרמרקט בחורא וקנינו מצרכים בזכות תרומותיכם למשפחה המונה 20 נפשות. בעל הסופר הזה נדיב במיוחד ומוסיף לנו תמיד מצרכים בתרומה .גם בחנות הירקות הם נענים לבקשותינו תמיד ומוסיפים ירקות ופירות שתמיד יש כפי שאתן יודעות.

רהווא
משפחת אבו שארח’ חיה בעמק למרגלות המאחז מצפה אשתמוע ולידה חוות מור, (שם המתנחל שבתאי) שנבנתה בשנים האחרונות (גוגל ישלים את המידע על החווה אנשיה וסוסיה). ממזרחם, וההתנחלות הוותיקה טנא עומרים מצפון מערב להם.

ככלל נוסעים רבע שעה ממחסום מיתר ובדרך לא דרך יורדים מהכביש אליהם בזכות ה4×4. בין ההריסות העפלנו עכשיו קצת במעלה הגבעה ששם במערה ובפחונים התמקמו אחרי ההרס שנעשה אצלם ב-6.6.

אבתיסאם (חיוך) הסבתא המחייכת תדיר ובעלה מקבלים את פנינו. הכלה, שלמזלה בעלת תעודת זהות ישראלית, עם התינוקות נסעה לתת חיסונים ועוד סידורים ברהט. היא זאת שהתקשרה וביקשה שנבוא כי מצבם קשה.

איבתיסאם מספרת שלפני 4 חודשים באו מצה”ל ואמרו, ללא הצגת צו הריסה, שצריך להרוס. לפני חודש וחצי הגיעו הרסו הכול.  אפילו את הסמנה בדלי הגדול שפכו וכל מצרכי המזון שסמדר הביאה להם אז יומיים קודם, הושחתו. ארנק שהיו בו 2000 ש”ח נמצא מושלך ריק. היא מספרת שהיו גם שתי חיילות. אחת הסכימה לבקשתה לא לשפוך את הסמנה והלאבנה, ואז באה החיילת השנייה, משכה אותה בידה בגסות ביושפכה הכול. גם הוסיפה: “תלכו מכאן לדהריה” והוסיפה גם מילים גסות בערבית שעוברתו מזמן. 

אז עכשיו חיים במערה כ-20 איש. יש עוד פחון של מקלחת ובית שימוש נעים יחסית שנתרם בזמנו ע”י רוז האנגליה המפורסמת שהקימה בלקיה את קבוצת האורגות כשהייתה נשואה לבדואי. רוז כבר מזמן עזבה  אבל תרומתה עדיין משמשת את משפחת אבו שארח’. מזל שלא הרסו. חשוב להוסיף שבואדי זורם בצבעים מזויעים ובצחנה שקשה לשאת נחל באר שבע ששום רשות לא מטפלת בו. שם הם חיים וזה האויר שהם נושמים.

 בתמונות המצורפות ניתן לראות איפה הם ואיך הם חיים.

בצאתנו משם אני מקבלת טלפון מתאופיק מח’ורסה, הכפר שבליבו הוקם פילבוקס שמנטר את הדרך לשתי ההתנחלויות,  נגוהות א’  וב’.  כתבנו על כך לא מעט.

אבל תאופיק נרעש: “בסדר, התרגלנו כבר 7 שנים לחיים עם מחסומי פתע וכל המשתמע משהות חיילים בלב הכפר, אבל עכשיו יש חיילים ואנשי מילואים מיחידה , והם מתנהגים באלימות ומאיימים כל הזמן ועושים חיפושים כל הזמן בצורה חמורה יותר מכפי שהיה עד עכשיו. מישהו מאנשינו נפצע ופונה לביה”ח. “אנחנו” הוא מוסיף, “שחנויותינו נמצאות לאורך הכביש הזה ובצמוד לפילבוקס, נשארים צמודים לשמור עליהן, למרות שאין פרנסה, כי פשוט חוששים להשאיר אותן רק עם צעירינו.”

הוא מוסיף ומתאר החמרה בהתנהלות השלטונות כלפיהם. כששגרת חיי המתנחלים הנוסעים הלוך וחזור שם נשארת כשהייתה.

הבטחתי לתאופיק ואקיים, לשם ניסע ביום ג’ הקרוב.