שביעי של פסח
06:55 – 09:00 

06:55 מחסום ריחן
במגרש החניה העליון 2 טרנזיטים. השער שבמרכז המחסום עדין סגור. על העמודים דגלי ישראל ודגלים של מנהלת המחסומים. מה בונים שם ממזרח לכביש ליד הכלבייה? היום נראה שהמכולה התכולה שהוצבה שם נמרחת בטיח צהבהב.

07:00 המחסומאים בדרכם אל העמדות (כולם בתלבושת כחולה) "בוקר טוב תחילת הזרמה" והשער הצהוב נפתח.
נשמעות קריאות קצובות: "פוּתוּ חמסה … סאכֶּר אל באב"..  ממפרק השרוול המוביל לטרמינל ניתן לראות את התור המצטבר בכניסה אליו.

07:10 בשרוול הכניסה לטרמינל, ראשוני היוצאים: "היום הכל בסדר" (זו האמירה של היוצאים ראשונים). מאוחר יותר נשמע ש"הכל חרא" ותישאל השאלה "תגידו זה חיים זה?" מפי התופרות (בשבתות האחרונות לא פגשנו בהן), וגם נשמע על צפיפות גדולה ועל הרבה אנשים שבפנים.
בתוך הטרמינל – המחיצה סגורה. אשנב אחד פעיל.

15-20 דקות לוקח לאדם להגיע מן הכניסה ("פותו חמסה") לטרמינל ועד ליציאה אל השרוול.
תור היציאה מהחדרים אל האשנב ארוך ועמוס.
08:00 נפתח אשנב נוסף. 
08:20 אין צורך באשנב נוסף.
בסככת המכוניות הקצב רגיל. אין תור של מכוניות.
במגרש למעלה – 8 טרנזיטים.
משיחה עם היוצאים, הסתבר שהם ידעו על החג ועל לוח הזמנים האחר של אותו יום.

אחד היוצאים פנה אלינו בקשר לאישור שנלקח מדוד שלו בגלל שיצא ממחסום שקד וחזר ממחסום ריחן.

הוא מבקש שאם מישהי יודעת מה לעשות בקשר לכך, שתתקשר אליו.

08:30 עזבנו

08:40 מחסום שקד

2 מכוניות. טרקטור. צעקות וכעס רב של איש (מוכר לנו) מדָהר אל מָלֶכ, שבנו אינו יכול לעבור לג'נין למבחן של האו"פ (אוניברסיטה פתוחה) כי הוא לא קיבל את התסריח (אישור מעבר) החדש (הישן נגמר ביום שלישי. כל בני המשפחה קיבלו, רק הבחור לא, "בשל
החג" אמרו לו).הקצין במחסום לא הסכים להעביר אותו. האבא השתולל מכעס. קילל את "הדמוקרטיה שלכם" בעט בשער. ירק. וגם התקשר
 אל מספר הטלפון שרשום על השער. מדי פעם הבטיחו לו תשובה "עוד כמה דקות". לאחר כמה דקות התקשרנו למת"ק, החייל
שענה ידע על הבעיה והבטיח תשובה.
הסטודנט הסתובב בעצבנות שקטה, וגם הוא היה עסוק בטלפונים כל אותו זמן. (לאן? למי?).  בתוך 2-3 דקות מאז הטלפון שלנו אל המת"ק הסטודנט נקרא לעבור. האבא סיפר שבנו הגיע למחסום במיוחד מוקדם, כדי שיוכל להסדיר עם החיילים את יציאתו אבל "אף אחד בדמוקרטיה שלכם לא רוצה אחריות. מה, אפילו קצין מפקד לא יכול להחליט."

09:00 סירבנו בנימוס לקפה ועזבנו (מקוות ששלטונות האו"פ יאפשרו לו את המבחן).