06:55 – 08:55 

"פעם היינו חופשיים"

06:55 מחסום ריחן – ברטעה      
הכלבים נובחים. שני טרנזיטים מחכים לעבור דרומה לכיוון הגדה. 
07:00 "בוקר-טוב-תחילת-הזרמה," המחסום נפתח לתנועה.
 07:10  גם היום ראשוני היוצאים הם ואליד ואחיו בדרכם לעבודה בברטעה. שער הכביש דרומה נסגר. למה? ייתכן שקרתה תקלה כלשהי בעמדת הכביש, כי אחד מהטרנזיטים ונוסעיהם עוברים אל העמדה ממול, זו שקולטת את נהגי המכוניות הנכנסים לבדיקה בחצר האחורית. או שמא מישהו חשב שיש להקל בעומס על החפצים לעבור דרומה?
בטרמינל – שני אשנבים פעילים. יש המספרים שבחדרי הבדיקה הצדדיים יש הרבה אנשים. ויש שטוענים שהכל כרגיל.
המסדרונות לא צפופים. גם בכיוון ההפוך יש תנועה (הרבה סטודנטיות).
התופרות שעוברות יום יום מהגדה למתפרות בברטעה המזרחית, ובחזרה, מספרות כי בבדיקת כף היד (זיהוי ביומטרי) יש שיבושים וכדי לפתור את השיבושים הן נשלחות למת"ק סאלם. "רוחו לַ סאלם".  במת"ק סאלם אומרים להן שאין בעיה בזיהוי, "הכל בסדר", והלך להן יום עבודה.  ובאמת, שמענו את ה"אשנב" אומרת דרך הרמקול פעם אחר פעם: "חוט אידכ, אפתח אידכ" [הנח ידך, פתח ידך].
טלפנו למת"ק בניסיון לחלץ סוחר מברטעה (שמחכה לסחורה), שלא הורשה לעבור בשל טעות כלשהי. הוא עבר. שאלנו על עיסוקו, הוא לא הבין "למה לא מאפשרים לנו לחיות ולעבוד בשקט. פעם היינו חופשיים …"

08:05 עזבנו.
4 טרנזיטים חנו למעלה.

"זה מה שמסרו – סיבות בטחוניות.."  "מי שצריך לדעת – יודע.."

08:15  מחסום שקד – טורה

לפני העלייה למחסום שקד פנינו שמאלה לכיוון ההתנחלויות. דגלי שריון מתנפנפים וטנק מנמנם בחזית המחנה הצבאי. המבנים החדשים מרשימים בגודלם. נסענו בעקבות שרשרות הדגלונים שתלויים לכל אורך הכביש מהמחנה ועד לכיכר המפצלת את הכניסות להתנחלויות – קילומטר (1000 מטר).

08:20 הגענו אל מחסום שקד. כבר מרחוק ניכר היה שהמקום ללא תנועה. התקרבנו – שער המחסום סגור, ואפילו נעול! הסבר המת"ק: "נמצאו מטענים משני הצדדים של הגדר, אז השער סגור".
אז איפה החיילים?
"הם יגיעו בעוד כשעתיים".
ולמה אין שום הודעה על השער?
"לא צריך, מי שצריך לדעת – יודע!" הסבר המוקד ההומניטרי: "מסיבות בטחוניות".
אפשר לפרט?
"זה מה שמסרו – סיבות בטחוניות".

נכנסנו לדהר אל מלכ הכפר הסמוך למחסום כדי לבדוק אם אכן "מי שצריך לדעת – יודע".  פגשנו שני צעירים, שאמרו שאולי המוכתר יודע.
ארבעה גברים באוטו (בדרכם למחסום ריחן) עצרו לידינו. הם יודעים, כי אתמול (שישי 23/04) הם הושארו מאחורי השערים עד השעה 10:00 בלילה. סגרו את השערים בשש בערב במקום בשבע (בגלל ???). היו הרבה אנשים, היו גם משפחות עם ילדים. והיה קר. אחד מהם סיפר שכאשר גבר הלחץ ליד השער, וגם לא אמרו מתי יפתח ולמה סגור, אמר להם החייל: לכו מכאן. בתוך חצי שעה שאף אחד לא יהיה כאן. אם לא אני יורה!
"אנחנו היינו בדרך לבית שלנו, אז לאן נלך?"

08:55  עזבנו