07:30 – 10:00

07:30 – 08:05 מחסום שקד
14 נשים ובחורים צעירים מחכים ליד השער, לעבור לצד הפלסטיני. בתוך רבע שעה הם יעברו ביחידים דרך הביתן. החיילים עסוקים בענייניהם, או במכונית שנבדקת, הולכי הרגל נעים לעבר הביתן (בצד הפלסטיני) מייד לאחר שנראה זה שיצא ממנו. מטורה נכנסים דרך הקרוסלה שנשלטת מהביתן.

מכונית סובארו נבדקת, אך מתעורר ויכוח באשר לאישור המעבר שלה או של הנהג. קצין יוצא אל הנהג, מוכיח אותו בטון מחנך (אין שומעים את המילים). הקצין שוב מעיין בניירות ומחזיר אותם. הנהג לא מוותר, הדיון נמשך ומסתיים לאחר שהקצין מתרצה והמכונית נוסעת לדרכה.

ר' החייל גילה אותנו ובא להראות לנו את הקו הלבן. אנו אדישות. הוא בשלו, אנו מבקשות הסבר על עצם הסימון. הוא אינו מבין מה לא מובן. אם יש קו לבן – אסור לעבור אותו אלא ברשות, שאם לא כן יהיה בלגן, אתן לא יודעות איך הילדים רצים ועומדים לנו כאן (מורה על קטע הדרך שמעבר לשער) ויש בלגן. ומה תעשה אם לא נעבור? תירה עלינו? החייל נבוך, מבטו מתחנן שנשמע בקולו. זזנו. מה לא נעשה למען הילדים שלנו?

מורה לביולוגיה באונ' ג'נין מגחך ביחד איתנו על "הקו הקדוש" ומקשה: "מה עוזרים הדוחות שלכם? עד מתי? מה זה עוזר?" אין לנו תשובות מספקות. הוא עבר ואנחנו עזבנו.

08:15 – 09:50 מחסום ריחן
במגרש החנייה העליון נמצאים שלושה טרנזיטים ואין אנשים הממתינים להסעה. נשמעות נביחות כלבים שלא פוסקות. חדר שירותים אחד פתוח. לא נקי. הברז שבו מסתובב סביב עצמו.

התחלנו מהשרוול, ארבעה טרנזיטים נמצאים במתחם הבדיקה. שניים עם חולצת "ביטחון מבוא דותן" מחליפים גלגל בג'יפ.

08:35 קיבלנו הסבר לסיבת הריקנות במגרש החנייה – את הטרמינל פתחו כרגיל בשבת ב 07:00 אך זה לקח שעה וחצי ורק עכשיו יוצאים הראשונים מהבדיקה. היה מי שפנו בכעס: "חיכינו שעה וחצי, תלכו תראו מה קורה שם בחדרים. ככה (משלב אצבעות) צפוף בתוך החדרים".

בחורה מג'נין מחכה לחברותיה (התופרות) מראה לנו, מבוישת, בסימנים, איך בדקו אותה. אחת התופרות המוכרת לנו יוצאת בחברת ארבע נשים ומספרת (בחיפזון) שלוקח הרבה זמן, ושהפשיטו אותן. אנו ממשיכות לשאול את היוצאים למשך זמן השהיה בטרמינל. אחד משיב "שעתיים", אחר "40 דקות" אחר "צפוף צפוף מאוד" אחר מרוצה: "כל יום שעה או יותר, היום צ'יק צ'אק 5 דקות". זה שאחריו מספר שהטרמינל כבר ריק והמעבר מהיר.

08:50 משרוולות לכיוון היציאה. שתי החולצות ביטחון מבוא דותן עדיין עסוקים בהחלפת הגלגל. הטרנזיטים עדיין בבדיקה, שיירת המכוניות המחכות התארכה ל-10.

במגרש הפלסטיני ואליד על אופניו ושאר נהגי הסככה רובצים כל אחד בפוזה האופיינית לו. התעניינות בשלומה של הבחורה שהיתה בבי"ח גורר הצעה לנסיעה לבקרה. לא נסענו.

המגיעים אל השער הצהוב עוברים מייד לטרמינל, אלה שעקבנו אחריהם יצאו לאחר 10 דקות.

09:10 בדרך לארמינל פגשנו את ע' שחזר מנסיעה. סיפר על קשיי הפרנסה, בפרט בחודש הרמדאן, שבו כראש משפחה הוא זה שחייב להאכילצ ולהשקות ולקנות מתנות לשאר בני משפחתו, אחיותיו והילדים.

ג'יפ מג"ב מוריד שני שב"חים ומוליך אותם לעבר משטח הבדיקה של המכוניות.

09:20 נסגרים השערים שעל הכביש ומערכת הכריזה מודיעה משהו. מרוקנים את הטרמינל, נהגי הטרנזיטים ופועלי הניקיון מורחקים לצד הפלסטיני, כל המאבטחים מתרכזים על הכביש שלפני הכיכר. הנהגים משערים שהפינוי והבהלה באו בעקבות חומר גלם לייצור שינים (תותבות?) שהבודקים לא הבינו מהו, "כמו שקרה פעם שעמדנו 6 שעות בגלל צנצנת של דבש, ואח"כ התנצלו על זה."

09:30 השער המזרחי קצת נפתח, ג'יפ צבאי ומתנחלת עם כלב במכוניתה מורשים לעבור. מוציאים את השב"חים. חשבנו לנצל את הפתח ולצאת אבל השער נסגר. מתי נוכל לעבור? "כאשר יהיה בסדר" הגיעה תשובה. הכלבים נובחים. האם שמענו פיצוץ? קשה לדעת, ואין עם מי לברר. (בעיקר חבל על התותבות).

09:35 עברנו לאחר שפתחו את השער למתנחלת שנסעה דרומה. מייד אח"כ נפתחו השערים הצהובים.

הטרמינל לא, לפי הרמקולים שחזרו על הקריאה: "כשיהיה מותר להיכנס, נקרא לכם".

09:45 הבודקים עדין ממתינים להוראה לשוב אל עמדות הבדיקה. 15 מכוניות ממתינות. הטרנזיטים נמצאים במתחם הבדיקה כבר יותר משעה וחצי (לפני שהגענו).

09:50 עזבנו. לקינוח "נכנסת" מולנו משאית (2 אמבטיות) של מ.א.מגידו עם אשפה מצחינה ונוטפת.
אשפה של יהודים נוסעת בשבת?! לאן?!