שיח’ סעד
שייח’ סעד, יום רביעי 6.6.2007 בוקר משקיפות: חנה ב., נטע ע., תמר א. (מדווחת) 6:30 – 8:307:00 – 8:10 – שייח’ סעד כאשר אנחנו מגיעות מקבלים את פנינו אנשים המתלוננים על המעבר הצר במחסום בו רגלי האנשים יכולות להיתקע בקלות בחסימות. אך עוד יותר גרועה ההשפלה. במיוחד זו של הנשים. “אם אישה בהריון תיפול כאן וחייל יראה זאת, זה לא מקובל עלינו.”כפי שדיווחו כבר כמה משמרות, צומצם הפתח במחסום מאז הירי למינימום. חסימות משטרתיות יוצרות שני שבילים נפרדים, אחד לנכנסים לשייח’ סעד, אחד ליוצאים. שביל הכניסה בדיוק מספיק רחב למעבר אדם מבוגר. שביל היציאה כל כך צר שרק ילדים יכולים לעבור בו בלי להסתבך. אדם מבוגר, גם אם הוא רזה, צריך ללכת על הצד. שמענו גרסאות שונות על הסיבה לכך. “כדי שלא ירוצו”, אומר אחד המג”בניקים במקום. “מגיע לכם” (כעונש על הירי), מצטטת תושבת את מפקד המחסום. בשל המעבר המצומצם גם קשה יותר לפנות את האשפה לצפרדע בצד הירושלמי של המחסום, ובמקום זאת החלו לשפוך אותה לאורך המורד.התנועה דלילה, האנשים צריכים לעבור אחד אחד. אנחנו עוברות את המחסום לכיוון שייח’ סעד. ארבע תלמידות וכעשרה תלמידים בני 14 – 15 לא מורשים לעבור. החיילים טוענים שמלבד תעודת הלידה הם צריכים גם אישור מבית-הספר שהם באמת לומדים שם. אחרי טלפון לנציג המת”ק מתברר שזאת הייתה יוזמה אישית של המפקד במקום וכולם עוברים מלבד שני תלמידים. תעודת הלידה של האחד נרטבה וברובה בלתי קריאה, מלבד תאריך הלידה המעיד שהצעיר יהיה בן 16 רק בספטמבר. לשני כבר מלאו 16 שנה והוא זקוק לאישור שאין לו. צעיר עם קופסת גבינה בגודל של כחמישה ק”ג עובר לאחר שפתח את הקופסה. ב-7.45 המחסום כמעט ריק. מלבד שני התלמידים עזבו גם כל אלה שלא הורשו לעבור.כעבור מספר דקות, כאשר מגיעים שוב אנשים שמבקשים לעבור וגם אנחנו מצטרפות אליהם, מכניס אחד החיילים את הראשון בתור לוויכוח ובינתיים כל השאר צריכים לחכות. “נכון שהנשים האלה [אנחנו] רוצות לעזור לכם, אך האם זה לא משפיל בשבילכם שהן מצלמות אתכם ושאתם נזקקים לעזרתן? … כאן זה גבול. סע לטורקיה, יהיה לך אותו דבר.” רושמים שם ומספר תעודת זהות של כל מי שעובר וגם שלנו. וזה מה שסיפרו לנו על הירי: אחד היורים היה בחור מפגר, לשני התפרקה המשפחה, כלומר הם היו מן האנשים הכי חלשים בשכונה. ומי יודע האם לא נבחרו בשל כך כדי ליצור פרובוקציה?
ירושלים
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ירושלים אינה רק הר הבית והעיר העתיקה, שהם לב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתום מלחמת ששת הימים, עם סיפוח מוניציפלי של רוב השטח שנכבש, שטחה זינק מ-6.8 קמ"ר ל-70 קמ"ר! ונכללו בה 28 כפרים סמוכים, שהיו קשורים בטבורם לאל- קודס במשך שנים רבות. תושבי הכפרים סיפקו סחורה חקלאית לשווקי העיר, נשענו על מוסדות השלטון והמשפט המרוכזים בה, למדו בה והגיעו אליה לטיפולים רפואיים, לקניות, לתפילות, ולחגים הדתיים.
עשרות שנים מאוחר יותר, התברר שישראל נגסה יותר משהיא יכולה לבלוע. הכפרים גדלו והתרחבו, הפכו לשכונות מרובות תושבים והיטו את המאזן הדמוגרפי של העיר.כ-100,000 פלסטינים עוברים מדי יום במחסומי ירושלים
קראו על המצב בעיר מאז הקמתו של ארגון מחסוםווטש ועד היום בדף המידע שלנו ירושלים | העיר האסורה.משמרות התצפית של מחסוםווטש מסיירות בשלוש גזרות מרכזיות של "עוטף ירושלים": מחסומי צפון ירושלים (כולל קלנדיה), מחסומי מרכז ירושלים (כולל מחנה פליטים שועאפט ומחסום הזיתים) ומחסומי דרום ירושלים (כולל בית לחם ומזרח גוש עציון). בעיר המזרחית עצמה אנו מסיירות בכמה אזורי מתיחות ובהם סילואן ושיח' ג'ראח ובמשך חודש הרמדאן גם בעיר העתיקה ובשעריה.
מאז מלחמת 7.10.24, אין כניסת פועלים פלסטינים לירושלים, העלייה להר הבית מוגבלת גם לתושבי העיר עצמה, והעיר העתיקה ריקה ממסחר ואדם.
מעודכן לינואר 2024

-