שוב משמרת שהוקדשה למש ג’בארין בשעב אל-בוטום. זהו בית אב מורחב: הורים, בנים וכלות עם ילדים המאוימים תדיר ע”י מתנחלי מצפה אביגיל. אבל בחודשים האחרונים כפטריות אחר הגשם צצות עוד התנחלויות המכתרות אותם מכל עבר.

התנחלות פירושה משאית או אוטובוס שהופכים לבית מגורים ולידם סככה אוהל וכד’, והמתגוררים בהם יורדים אל בני המשפחה הרועים עם עדריהם ומאיימים ומקללים ומגרשים.

האנשים שם שוב ושוב זורעים ומגדלים גינת ירק, עגבניות, חצילים, קישואים, פלפלים, תירס וצמחי תבלין. שוב ושוב משפצים את מבני המגורים, יוצקים מדרגות לשיפור דרך הגישה אליהם. צומוד במיטבו.

לדבריהם, אצלם ההטרדות הכי אינטנסיביות ולכן כל הזמן נמצאים אצלם מתנדבים שגם לנים אצלם. מלבד התנחלות מצפה אביגיל הקרובה מדי, רואים ממרחק של 5 ק”מ אווירי את חוות מעון על הגבעה. הבאנו להם שוב מצרכי מזון בסיסיים בזכות תרומותיכן. גם הרבה בגדים נעלים ומשחקים שנאספים כל הזמן ע”י סמדר, שהפכה כבר מזמן לכתובת בישובהּ בעניין.

גם הפעם פגשנו שם מתנדב מאנגליה ומתנדבת גרמניה שישנו שם בלילה. הם שוב ושוב מדגישים שנוכחותם מרתיעה את המתנחלים ומרחיקה אותם במפורש. ובכל זאת מספרים בני המשפחה ששלשום באו 7 חיילים, הסתובבו כ-3 שעות אצלם ומסביבם.

לדעתם חיפשו ציוד חממות שנתרמו להם ע”י אראלה וחבריה שלשום. שוב כדי שישקמו את הריסותיהם. לא מצאו דבר לשמחתם. הם משוכנעים שזאת הייתה הסיבה העיקרית לחיפושים האלה כי ראו שהמתנחלים צופים בהם והזעיקו מיד את הצבא. תחקרו את המתנדבים. ביקשו הסברים לשהותם ובדקו דרכונים. אמרו להם שאין להם סיבה לשהות כאן. (יש סרטון שרואים בו בבירור את פני החיילים ושומעים את שאלותיהם בנושא, אבל לא אשלח).

עוד מספרים שיש מתנחל חדש ממצפה יאיר שהתמקם לא רחוק מהם, שכל הזמן מגיע להרוס גדר שבנו. הם צילמו אותו, אבל הוא ברח. לדעתם כל הפעילות המטרידה הזאת היא כדי שיחששו להיות שם. אבי המשפחה מספר שכשהמתנחלים מגיעים הם מנסים לדחוק אותם לפינות שחושבים שאין בהן מצלמות כדי לתחקר בלי שייראו.

הם לא יודעים שהכול מרושת. חוזר ומדגיש שהחממות שקיבלו היו יעד החיפוש העיקרי. מנסים להפריע ולהרוס כל פעילות שמסמנת שיקום והתחזקות.

יש לי הרגשה שהמשפט מהגדת פסח: “כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ” מובן היטב ליהודים “היקרים” האלה.