ג’בראה, שבת, 19.6.2004, אחה”צ נוכחות: דינה גור, רות פלמון, תמי פרמונט (מדווחת) 12:20 המחסום שקט יחסית, אין מעוכבים, מצב רוח כמעט מרומם בין החיילים, המעבירים את האנשים במהירות ובנועם יחסית. הכלל שעל קיומו מקפידים הוא שנותנים לאזרחים ישראלים להיכנס ולצאת רק כאשר הוכיחו שתכלית הביקור היא ביקור אצל קרובים מהדרגה הראשונה. לשם כך הם חייבים לשאת עמם צילום תעודת זהות של הקרוב שאותו יבקרו/ביקרו. הרוח הטובה בין החיילים לעוברים במחסום וההתלוצצויות בין החיילים לבין עצמם הביאו את אחד החיילים להציע ואף לארגן תחרות בין שני סבלים בעלי עגלות קטנות. הערנו להם כי הם משתמשים בכוחם ובסמכותם, ולמעשה מכריחים את הסבלים לרוץ בחום הנורא ולשעשע את החיילים. דיווחנו על כך למפקד המחסום, שעד כמה שראינו לא העיר להם על כך. אגב, החיילים לא הבינו מדוע כעסנו כי הרי הם מאפשרים להם להרוויח את לחם יומם, ובכלל אסור להעביר משאות בעגלות, ורק משום טוב לבם, וכו’. בסך הכול המעבר מצפון לדרום זרם בנוחות. כאמור, הסבלים בעלי העגלות והסוסים הורשו להעביר סחורות מצד לצד.לא כך בחבילות שיש להעביר במחסום לארץ – כאן היה עליהם להוריד את כל הציוד מן העגלות ולהעבירו למכוניות מהעבר השני ביד. גם כאן לא תמיד נשמר הכלל, ולעתים נתנו למכונית להתקרב לחבילות ולהעמיס. בשעה 13:00 כבר היו שלושה שבח”ים מעוכבים.טרקטור עמוס חול של תושב ג’בארה ביקש להיכנס לכפר ומפקד המחסום לא אפשר לו. רק אחרי טלפונים למת”ק והתערבותו הישירה של קמיל נתנו לו לעבור.עאבדי, תושב טייבה, חיכה לחלק מנוע ששיפצו עבורו בטול כרם. מפקד המחסום לא נתן לו לקחת את החלק והחרים אותו. למה? ככה. לא זו בלבד, אלא שלקח אתו את החלק כשהתחלפה המשמרת. שאלנו את המפקד החדש והוא לא ידע על מה אנחנו מדברות. הוא התעניין ובדק וענה שהחלק יוחזר מחר כי האיש התחצף למפקד הקודם. התקשרנו ליוסי מהמת”ק (שאגב, הוא עצמו ניגש אלינו קודם לכן, הציג את עצמו ונתן את מספר הטלפון שלו. נא לרשום: 322601-067 או 780729-057.) 15:00 כבר חמישה מעוכבים במחסום, שניים מהם אפילו לא עברו בו. בשלב זה עזבנו. הטמפרטורה הגיעה ל-38 מעלות.מאוחר יותר התקשרתי אל עאבדי שסיפר לי את סוף הסיפור: כרבע שעה אחרי שעזבנו הופיע סא”ל בג’יפ יחד עם מפקד המחסום שהחרים את החלק, והחזיר לעאבדי את החלק שלקח. הסא”ל דיבר כעשר דקות עם מפקד המחסום המחרים. עאבדי מניח שגער בו.לפחות שלוש פעמים שמענו מאנשים שונים שנוכחותנו במחסום חשובה וכשאנחנו לא במחסום היחס אחר וחסרוננו מורגש. הערות:1. ביקשנו מקמיל שיוסיף עוקב מים ליד המעוכבים – יש רק עוקב אחד הנמצא ליד המחסום הצפוני.2. החדר לבדיקת נשים נמצא במצב סביר יותר מאשר בפעם הקודמת שבדקנוץ3. האם יש סיכוי קלוש שיציבו סככה במקום למעוכבים ולאנשים הממתינים בתור? החום והשמש לא מוסיפים לתענוג המפוקפק של שהייה במחסום בלאו הכי.שיהיו ימים טובים.