א-ראם, קלנדיה
הכיכר שבין מחנה הפליטים קלנדיה למחסום הייתה עד לפני כמה חדשים מקום שוקק חיים שעברו בו אלפי בני אדם ביום.
פה התרוצצו ילדים ונערים והציעו את מרכולתם המזדמנת לעוברים ולשבים, פה התמקמו צוותי תקשורת שתעדו את מוראות הכיבוש, לכאן הגיעו תהלוכות מפגינים ופה הם הותקפו ברימוני הלם וגז שנורו עליהם בידי חיילים. בקיצור – מקום של חיים.
מעבר לכיכר, מאחורי שורת המכונית (בתמונה), המקום בו מתגבהת ערימת חול והלאה ממנה היה מגרש חנייה רחב ידיים, מגרש חנייה לרכבים פלסטינים. שם הייתי חונה גם אני.
לפני חדשים אחדים החלו החפירות וההריסות.
שיפוצים הם קוראים לזה. אין יותר כיכר ואין מקום לחנות בו.
שמועות אומרות שהשיפוצים ימשכו שנה וחצי ושמועות אחרות מספרות שזה יארך שנתיים.
ובינתיים מה?
בוקה ומבולקה. איי החרבות וגלי האבנים מזכירים תמונות של עיר אחרי הפצצה אווירית.
למרות ששעת אחר הצהריים אינה שעה של עומס במחסום, המסע מהצד הפלסטיני לצדו הירושלמי ארך זמן רב.
אני לא סופרת ראשים אבל היו הרבה. הרבה בני אדם מלפנים והרבה בני אדם מאחור. די שבחור אחד נכנס לוויכוח עם החיילת באשר לכשרות האישור שבידו כדי שהכל ייעצר על עמדו.
מחסום א-רם:
דחיית אל בריד (=פרוור הדואר) הייתה במקורה חלק מהעיירה א-רם. על פי השיטה הישראלית של כמה שיותר אדמה וכמה שפחות בני אדם סופחה הדחייה לישראל וא-רם הופרדה מירושלים שהייתה מרכז חיי תושביה.
בחומה שמקיפה את א-רם פערו שער מתכת, שער צבאי. לפני כמה חודשים עשו את השער למחסום כניסה לגדה (כניסה בלבד ואסור ביציאה) במטרה לווסת את עומסי התנועה במחסום קלנדיה.
בחודשי תפעולו הראשונים היה המחסום נפתח בצהריים ונסגר בשבע בערב. מאז חג הקורבן הוא פתוח 12 שעות ביממה. מעשר בבוקר עד עשר בלילה.
אבל אליה וקוץ בה. לדברי הפלסטינים קורה שילדים מא-רם זורקים אבנים לעבר החיילים שבמחסום (רק מבפנים ואף פעם לא הפוך, מבחוץ), אז נסגר המחסום, החיילים נעלמים עד יום המחרת ומאות הרכבים שהגיעו אל המחסום הסגור בסיומו של יום עבודה במזרח ירושלים והם בדרכם הביתה, לגדה, נאלצים לעשות פרסה, לנסוע למחסום קלנדיה והתוצאה היא שטורי מכוניות עד קצה האופק משתרכים לפתחו.
השמש כבר שקעה כשהגעתי לא-רם כדי לשמוע ממקור ראשון על דעת מי ובשם איזה היגיון הם, החיילים, מבצעים את הענישה הקיבוצית הזאת.
הקצין, המפקד במקום, הודה שנכון, שכשיש הפרות סדר הם סוגרים את השער כדי לשמור על בטיחות החיילים והוסיף שלא עוד, שעל פי נוהל חדש אם וכאשר יתרחש הפס”ד, החיילים יזעיקו את השו”פים (=שוטרים פלסטינים) והם שיתעמתו עם ההפס”דניקים.
מעתה השוטרים הפלסטינים לא רק עושי דברה של ישראל, לא רק משת”פים של השלטון, עכשיו זה גם יד איש באחיו, בבחינת הפרד ומשול.
הקצין הוסיף וסיפר כמה קשה המשמרת במקום לחיילים, לעמוד כל יום 12 שעות כשקרמי ששוקל 4 קילו מלפנים ו- 4 קילו מאחור זה מכביד, ואחרי שבדקו, מצאו שבשעות הבוקר תנועת הרכבים דלילה לעומת ריבוי הנכנסים אחה”צ-ערב, והוחלט לשוב לשעות הפעילות מהעבר, המחסום יפתח בשעה אחת בצהריים וייסגר בשבע בערב.
א-ראם; מחסום ועיירה (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום א-ראם נמצא כשני ק"מ מדרום למחסום קלנדיה וכ-300 מ' מצפון לצומת נווה יעקב, בפאתי שכונת דאחית אל בריד. המחסום הוקם בשנת 1991 כמחסום כניסה לירושלים רבתי, נמצא בתוך שטח פלסטיני שסופח לירושלים ב-1967.בפברואר 2009 הושלמה הבנייה של חומת ההפרדה סביב העיירה אר-רם. העיירה הפכה להיות מובלעת פלסטינית (שטח B) שכונת דחית-אל בריד הצטרפה למובלעת, המחסום נסגר בחומה. החומה נבנתה על הכביש שהוביל לירושלים. מאז המצב בעיירה התדרדר.בתים נטושים וחצי גמורים, רוב בתי העסק נסגרו. הזנחה קשה בסביבות הגדר וברחובות. מי שיכול היה עזב. עודכן בינואר 2024
Anat TuegMay-21-2022חפירת הכביש השקוע לישראלים
-
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-12-2026קלנדיה. עבדאללה ליד דוכן הפירות שלו
-