ג’בארה, יום ג’ 25.5.04, בוקר נוכחות: לירונה, מיה מ’, רותי כ’, אלינוער (מדווחת)אורחת – חברה של רותי 06:30 – החיילים מורים לנו לחנות מחוץ לכפר. סמל ש’ מפקד המחסום ניגש ומנחית עלינו את פקודות היום: לא לעמוד כאן, לא לעמוד שם, לא לדבר עם החיילים אלא רק איתו! בשלב זה אני לא מתווכחת, רק מסבירה שג’בארה אינו שטח צבאי סגור ולא יכול להיות כזאת. הוא מואיל להרשות לנו לחנות ליד הקפה. בסך הכל יום “נורמלי”. פלסטינים עם אישורי עבודה בישראל נשלחים למחסום טייבה ובחזרה וחוזר חלילה. החייל מבטיח להם שמשם יוכלו לעבור בשבע וחצי. טלפון לקמיל מבהיר שכל האישורים האלה אינם בתוקף, ואיש לא יוצא. אני אומרת את זה למפקד. לא שזה יעזור והטרטורים ייפסקו. “כולם שקרנים”, “כולם תחמנים”, “שיהיו בני-אדם”, מסבירים לנו החיילים בפעם האלף. הנ”ל הוא עוד דוגמה קטנה לניתוח המבריק בדו”ח המת”קים שתקצירו נשלח אלינו השבוע. מי שלא קראה, מומלץ שתקרא.